מאגר סיפורי מורשת

הי שמי סופיה, השנה השתתפתי בתוכנית הקשר הרב דורי, במסגרת עבודת שורשים בבית ספרי. אני מספרת על סבא מצד אימא שלי – סבא גריגורי אלטמרק.

סבי נולד בשנת 1945 במוסקבה שברוסיה שלעבר שהייתה ברית המועצות. אבא של סבא שלי היה מהנדס בנייה וסבי לא ראה אותו הרבה כי העבודה הייתה מאוד קשה ולאב לא היה זמן לראות את בנו אבל בכל זאת הוא אהב אותו. אמו הייתה מנהלת מרפאה ובבית הם גרו: אימא, אבא, סבא שלי ואח שלו. סבי התחבר במשפחה יותר לאימא ולסבתא כי כמו שרשום לאבא שלו לא היה הרבה זמן לראות אותו.

סבא החליט לעלות לארץ ישראל בשנת 1990 ובסוף הוא עלה עם סבתא, אימא ודוד שלי (אח של אימא שלי) בשנת 1991 (סבי עבר לגור בארץ כשהיה בן 46). הם החליטו לעבור לגור בארץ ישראל, כי בברית המועצות הייתה אנטישמיות, ולא רצו את היהודים בשטח שלהם ולחזור לארץ ישראל, כי בתקופה זו התרחשה התפרקות ברית המועצות. סבא ומשפחתו לקחו רכבת להונגריה ומשם לקחו מטוס לארץ.

ילדותו של סבא במוסקבה

לסבא שלי היו מלא חברים בתקופת הילדות, מהחברים הכי טובים שלו היה אנטולי ואז הם עזבו את אחד את השני ועברו לבתי ספר שונים כשהיו בכיתה ו'. אחרי אנטולי הוא התחבר לילד בשם אריה, סבא מתאר אותו כאיש נדיב, חברותי, לבבי, טוב לזולת, נאמן ועוד. המשחקים שבא שלי אהב לשחק עם חבריו במשחקים כמו: קלפים, כדורגל, ולהמציא משחקים. הוא למד בבית ספר במרכז מוסקבה במספר 125.

בתקופת הלימודים היו לו הרבה חברים במיוחד בכיתות ח'-ט' ותמיד היה יוצא איתם: לסרט, תיאטרון ועוד. לסבי היו חברים תומכים ונאמנים. בתקופת הלימודים הוא אהב מאוד את המורה לספרות רוסית וקראו לו מארק לגון.

במילים של סבא שלי הוא היה חכם מאוד היה מלא ידע ובן אדם נחמד ואינטליגנטי.

סבא שלי הכיר את סבתא בשנות ה-70. הם נפגשו מול בית הכנסת היחידי במוסקבה והכיר ביניהם ידיד של סבתא שלי. לפני שהם התחתנו הם יצאו הרבה זמן ביחד ואז נפרדו והשלימו רק אחרי שנתיים.

סבי לא היה בשירות צבאי,הוא הגיע בגיל מבוגר לארץ. לפני שהוא עלה לארץ עבד כביוכימאי וינן. לצערי, הוא לא זוכר רגעים מיוחדים כי זו הייתה עבודה פשוטה. לסבא וסבתא נולדו שני ילדים: אימא שלי שנולדה בשנת 1979 ואחיה שנולד בסוף שנת 1980. כשעלו לארץ הקליטה במדינה החדשה, בישראל, בתרבות שונה, מנהגים שונים ודרישות שונות – הייתה קשה, אך לאט לאט הם התרגלו למקום.

כשסבא הגיע לארץ הוא עבד במעבדת צילום בירושלים הרבה זמן, אך המעבדה נסגרה, כי הטכנולוגיה של הטלפון וצילום בה התחילו להיות פופולרים. תקופה קצרה הוא עבד בהוצאה לאור של ספרי אינציקלופדיה. בתקופה האחרונה הוא עבד כשומר בתי ספר, גנים, מקומות ציבוריים במעלה אדומים.

סבא שלי ביום יום בעיקר עוזר לסבתא שלי בבית והולך לקניות אם צריך. הוא עושה הליכות (לעיתים רחוקות עם סבתא שלי), צופה בסדרות בטלווזיה, פותר סודוקו בעיתון.

סבי חולם שכל המשפחה תהיה בריאה ושלמה, מקווה שהמלחמה תגמר בקרוב וכול החטופים יחזרו הביתה בשלום.

המשפט העיקרי של סבא אומר תמיד: "להילחם, לחפש, למצוא, לא לוותר ולהיות פוזיטיבי."

אני הנכדה היחידה של סבא והוא מאוד אוהב אותי וחושב שיש בי כוחות שיעזרו לי בעתיד

הזוית האישית

סופיה טשרנין: אני הנכדה היחידה של סבא והוא מאוד אוהב אותי וחושב שיש בי כוחות שיעזרו לי בעתיד. הוא מקווה שיהיו לי חברים שיתמכו בי ויהיו איתי כל הדרך…..