מאגר סיפורי מורשת

שמי איתמר כהן, השתתפתי עם סבא שלי, ציון חדד, השנה בתוכנית הקשר הרב דורי, ממנו שמעתי את סיפורו ובחרתי לתעד אותו.

סבא שלי נולד בישראל לפני 71 שנה. ההורים של סבא הגיעו מטריפולי שבלוב בערך ארבע שנים לפני שסבא נולד. הם באו עם שבעה ילדים. ואז סבא נולד ואח"כ נולדו לו עוד שתי אחיות והם היו עשרה ילדים.

סבא גדל בבית בשכונה בבני ברק, שם הוא נולד. אבל לפני זה ההורים של סבא גרו במעברה ליד נתניה ואחרי המעברה הם עברו למעברה על יד בני ברק. ושם הם התחילו את החיים שלהם בארץ.

אבא של סבא היה רב, רב של כל הקהילה, וכדי להרוויח כסף הוא היה מרקע בכלי כסף. זו עבודה מאוד מיוחדת, עבודה אמנותית, הוא ידע לצייר ולכתוב עם כלים בתוך כלי כסף ונתנו לו לעשות עבודות כאלה ומזה הוא היה מתפרנס. אימא של סבא כמובן הייתה עקרת בית, כל היום מבשלת, מכבסת, דואגת לילדים וככה סבא גדל בבית עם המון אחים ואחיות. בדירת שני חדרים הם גרו אבא ואימא ושמונה אחים ואחיות. הם גדלו בשכונת שיכון ה' בבני ברק.

עם הזמן סבא למד לחיות ולהינות מחיי משפחה. כל הזמן אימא הייתה מבשלת להם אוכל, לא קונים שום דבר בחוץ, לא היה אוכל לקנות בחוץ, הייתה מכולת עם לחם שחור, מרגרינה, ואולי קצת גבינה ומלפפון חמוץ ושמן וכשאימא של סבא הייתה שולחת אותו למכולת, זה מה שהם קנו, אולי לפעמים גם ביצים. לפעמים היא היתה שולחת את סבא להביא עוף, היה מישהו בשכונה שהיה שוחט עופות ומוכר עופות. הוא היה מוריד להם את הנוצות ומוכר להם עוף טרי טרי. וככה סבא חי במשפחה מאוד יפה.

היו לסבא אחים ואחיות יותר גדולים ממני כולם, אחר כך נולדו לו עוד שתי אחיות.

בגיל ארבע, חמש סבא הלך לגן, אבל כמו שסיפרתי קודם, אבא של סבא שלי היה רב, לכן הוא שלח אותו ללמוד בגן ילדים שבו לומדים תורה וגמרא ותפילה. הוא לא היה בגן רגיל אלא בגן של דתיים. אחרי הגן סבא הלך לבית ספר של דתיים וכל הזמן הם למדו בעיקר להתפלל וללמוד תורה, אבל כמובן גם למדו חשבון ועברית. כך סבא למד עד כיתה ח' ובכיתה ט' הלך לתיכון – לישיבה תיכונית, גם כן דתי, וזה היה פנימייה, כלומר הם למדו שם כל הילדים וגם ישנו שם. סבא לא ישן בבית שלו מכיתה ט' עד כיתה יב'. בבוקר הם למדו, בערב הם ישנו ביחד בחדרים, בשבתות, כל שבת שלישית סבא היה יוצא הביתה לחופש להיות עם המשפחה שלו.

בישיבה הם למדו גמרא אבל גם למדו מתמטיקה, כימיה, פיזיקה, היסטוריה גאוגרפיה וכל המקצועות וככה הם עשו בחינות לבגרות כמו כולם, רק שסבא לעומת ילדים אחרים שלמדו עד שתיים שלוש, למד עד שש שבע כי למדו גם תורה וגמרא.

באמצע התיכון, הייתה לסבא שכנה ילדה חמודה שמאוד אהב אותה והיא אהבה אותו, ואז הייתה לו חברה בעצם כבר כשהוא היה בתיכון הייתה לו חברה. קראו לה דליה. וכשסבא בא הביתה לשבתות מהתיכון היה נפגש איתה והם היו משחקים יחד מחניים, ומשחקי מחבואים ובכלל הייתה להם שכונה מאוד כיפית של משחקים, כל הזמן היו משחקים בחוץ.

סבא תמיד אהב את משחק הכדורגל, גם כשהיה ילד וגם אחר כך בצבא וגם אחרי, הוא מאוד אהב לשחק כדורגל והיה שחקן כדורגל מעולה, אבל בגלל שהיה דתי, אז לא הרשו לו בבית ללכת לשחק כדורגל אמיתי כמו במכבי או הפועל תל אביב. סבא היה שומר שבת והיו הרבה משחקים בשבת אז הוא לא יכול ללכת לשחק בקבוצה, אבל הוא היה תמיד בנבחרת של הכיתה ובתיכון היה בנבחרת של כל התיכון ותמיד היה אלוף בכדורגל ואלוף במתמטיקה. הוא תמיד מאוד אהב מתמטיקה וזה יצר לו חברות יפה אולי בגלל המתמטיקה ואולי בגלל הכדורגל ואולי גם וגם, אבל תמיד היה לו כיף עם החברים בתיכון. הם היו חבורה מאוד כיפית.

שירות הצבאי כטנקיסט מלחמת יום הכיפורים

סבא התגייס לצבא בגיל 18 והיה לו שכן חבר טוב שגר דלת לידו והוא היה טנקיסט והוא שכנע אותו להיות גם טנקיסט בשריון. היה לו שירות מאוד מעניין, הוא עבר טירונות, עשה קורס תותחנים ולקח לו כמעט שנה עד שנהיה טנקיסט. הוא שירת בסיני, כשהיא עוד הייתה שלנו, ושם הם התאמנו על הטנקים. הם היו גם בתעלת סואץ ושמרו על התעלה. הם היו בצד הישראלי של התעלה והמצרים בצד השני. עד שלקראת סוף השירות שלו התחילה מלחמה. המצרים החליטו שהם רוצים לכבוש את סיני ונהיה בלאגן.

היו הרבה יריות ומלחמה ונהרגו הרבה חיילים, מלחמה קשה מאוד, הרבה טנקים נפגעו והתפוצצו והם נורא פחדו, אבל גם לא פחדו כי היו חיילים. סבא זוכר שהם היו יושבים וצוחקים כמה יורים עליהם ולא פגעו בהם. ואם פוגעים בהם הטנק מתפוצץ אבל זה הצחיק אותם, למרות שבדיעבד זה לא היה מצחיק, הם הבינו את זה רק כשגדלו. וככה עברה מלחמת כיפור ובגלל המלחמה הוסיפו לסבא על השירות עוד שלושה חודשים, כי כשהגיע זמן השחרור שלו עדיין הייתה מלחמה אז סבא נשאר ובסוף השתחרר אחרי שלוש שנים ושלושה חודשים.

 סבא בתקופת השירות הצבאי – מלחמת יום הכיפורים

הקמת המשפחה

אחרי הצבא סבא לא הלך ללמוד, במקום זה סבא הלך לעבוד ביהלומים עם אח שלו. היה לו אח שהיה לו מפעל גדול ליהלומים אז סבא עבד אצלו. ואחרי הצבא החברה מהתיכון והוא החליטו להתחתן, אז סבא התחתן בגיל .21 עם דליה החברה שלו. היא הייתה בת 20 כשהתחתנו והם ביחד עד היום. הם מאוד רצו ילדים אז כבר תשעה חודשים אחרי החתונה נולדה להם בת ראשונה, קרנית והיא אימא שלי.

אחרי שנה וחצי נולדה לקרנית אחות שקראו לה אלית, אחרי כמה שנים נולד להם בן שקראו לו שילה ואחרי עוד כמה שנים נולד להם עדן. סבא המשיך לעבוד ביהלומים בערך שבע שנים. ואז בשנת 1980 היה משבר מאוד קשה ביהלומים, אז סבא עזב את היהלומים והלך לעבוד בכלי כסף עם האחים השניים שלו. הם היו שלושה אחים ופועל אחד. לאט לאט התרחבו וגדלו עד שנהיו מפעל ענק, חברה הכי גדולה בארץ אפילו בעולם לייצור כלי כסף, היו להם 60 פועלים ועוד הרבה עובדים. שם סבא נהיה מנהל השיווק של החברה והסתובב בכל העולם כדי למכור את כלי הכסף שלהם.

בינתיים הילדים של סבא גדלו והתחתנו ונולדו להם נכדים חמודים.

לחיות בישראל בין המלחמות

יש לסבא הרבה סיפורים מרכזיים בחיים, אבל זה סיפור שמסביר את עולם המלחמות, ובמדינה כמו שלנו שחווה הרבה מלחמות, זה סיפור חשוב בעיניו.

בזמן מלחמת יום כיפור שהייתה מלחמה מאוד קשה סבא היה חייל בסדיר. חייל צעיר בן 20 בערך ומאוד רצה להיות במלחמה. הם הלכו למפקד וביקשו ללכת לקרב. באמת אחרי כמה ימים שלחו אותם לתעלה והם היו חלק מהמלחמה, הם ירו ופגעו וסבא לא רצה שזה ייגמר.

זו הייתה מלחמה קשה, הרבה חיילים נהרגו ונפצעו, היה קטע שנפל לידם פגז והמפקד של סבא קיבל רסיסים ביד וכשהוא ירד חזרה לתוך הטנק סבא חבש אותו ואז פינו אותו לבית החולים והביאו להם מפקד טנק אחר. הם היו ממש בתוך הקרבות ולא פחדו בכלל.

כשהמלחמה נגמרה כמו שסיפרתי סבא התחתן ונולדו להם ילדים וכשהיו עם שלושה ילדים בשנת 1981 מיד אחרי שנולד הילד השלישי הם נסעו סבא וסבתא לטייל בפריז ובלונדון. ובטיול התחילה בישראל מלחמת לבנון, גם היא הייתה מלחמה קשה. ואז סבא חזר לארץ מהטיול וחשב שצריך להתגייס, סבא התקשר לצבא והם אמרו שהם לא צריכים אותו. וסבא ממש שמח על זה.

סבא לא רצה ללכת למלחמה, הוא פחד ללכת למלחמה, כשהיה חייל בסדיר הוא לא פחד בכלל אבל בשנת 1981 הוא פחד כי היו לו שלושה ילדים וסבא היה אחראי עליהם ופחד שאם יקרה לו משהו לא יהיה מי שידאג לילדים, כמובן שאם היו מגייסים אותו הוא היה הולך, אבל כשאמרו שלא צריכים אותו אז הוא ממש שמח שהוא יכול להישאר ולדאוג למשפחה שלו.

סבא סיפר שרק אז הוא הבין כמה מסוכנת הייתה המלחמה כשהוא היה חייל וכמה אימא שלו בטח דאגה לו, אבל הוא בעצם הבין את זה רק כשגדל והיה אבא בעצמו.

 אני וסבא ציון

אני וסבא במשחק כדורגל

הזוית האישית

הסבא ציון: הפגישות שלי עם איתמר היו מאוד מעניינות גם לו וגם לי. הוא התחבר לסיפורי הצבא שלי והרגשתי שהיה מצוין להיפגש איתו ככה רק שנינו לזמן איכות משותף.

הנכד איתמר: היה לי כיף ללמוד על סבא על הילדות שלו. למדתי גם שמלחמות זה לא רק דבר רע ויש דברים שלפעמים לא כיפיים אבל כשמתחילים זה כיף. היה כיף לבלות עם סבא וללמוד לחיים איך להצליח ואף פעם לא לוותר, שאם קשה אז לנסות משהו חדש.