מאגר סיפורי מורשת

שמי שירלי מדניק, במסגרת המעורבות החברתית בבית סיפרי, תיכון מית"ר בחרתי השנה לקחת חלק בתוכנית הקשר הרב דורי. בחרתי לערוך חקר על שתי הסבתות שלי: סבתא לורה צרפתי, אימא של אמי וסבתא רבקה מדניק, אמו של אבי. לצערי, שתי הסבתות שלי, הלכו לעולמן. תחקרתי את בני משפחתי  ונברנו באלבומי התמונות המשפחתיים, כדי ללמוד ולהכיר את סיפורן, שהוא בעצם סיפור השורשים שלי. תיעוד זה מוקדש לסבתא רבקה – איקה מיידניק, אמו של אבי

ממשפחה של פליטים מאירופה  הנדודים והמעבר לדרום אמריקה ועד העלייה לישראל

רקע – קהילת יהדות אורוגוואי

קהילת יהדות אורוגוואי היא הרביעית בגודלה בדרום אמריקה אחרי יהדות ארגנטינה, ברזיל וצ'ילה. מרבית היהודים מתגוררים בעיר הבירה, מונטווידאו. היהודים הראשונים הגיעו לאורוגוואי במאה ה-16 והקימו את הקהילה בסתר במונטווידאו. במאה ה-20 הייתה הגירה גדולה של יהודים לאורוגוואי. פליטים יהודים רבים הגיעו מאירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה וגם לאחר מלחמת העולם השנייה. בשנות ה-70 חלה ירידה במספר היהודים בקהילה היהודית, מאחר ורבים בחרו לעלות לישראל. גם משפחתה של סבתא איקה מדניק עלתה לישראל בשנת 1973!

סיפורה של רבקה איקה מדניק

סבתא איקה נולדה באורוגוואי ב-22 לנובמבר, 1937. שמה של סבתא רבקה לפני נישואיה לבעלה, איסק, היה רבקה גרבר, אך אף אחד לא קרא לה בשמות האלו. לרבקה, כולם קראו "איקה" – סבתא איקה, דודה איקה. גם סבא איסק  זכה לכינוי "איצ'ה" או בעברית יצחק.

סבא איצ'ה וסבתא איקה נולדו באורגוואי שבדרום אמריקה בעיר החוף מונטווידאו. לאיקה היו שתי אחיות גדולות ושני אחים גדולים, שנולדו בפולין. אחות אחת נפטרה לפני שאיקה נולדה, בעקבות רוחות המלחמה באירופה של 1930.

ההיכרות עם סבא איצ'ה – יצחק

סבא איצ'ה, גם הוא יליד אורוגוואי, הוא נולד בתאריך 31 לאוגוסט, 1932.

סבתא איקה וסבא איצ'ה הכירו דרך שני חברים משותפים שעמם יצאו לדייט. הדייט ראשון היה בים פונטה-דל-אסטה במונטווידאו. לאחר תקופת חברות הם נישאו ובמהלך השנים הביאו לעולם שלושה ילדים: הבן הבכור, הוא אבי, הבת האמצעית, דודה שלי, והכי קטן, דוד שלי, שמכונה "טיסו, Tizo"- שפירושו בשפה הספרדית: הילד הכי קטן במשפחה.

סבתא איקה וסבא איצ'ה ביום חתונתם

איקה הייתה עקרת בית, והקדישה את זמנה  לטיפוח ילדיה וחינוכם. היא תמיד אהבה אופנה ובגדים. כשילדיה בגרו, המשיכה באהבתה לילדים והמשיכה ללמד ילדים וילדות אחרים בשכונה ויחד עם זאת המשיכה להתעניין ולפתח את אהבתה לאופנה ועיצוב. סבא איצ'ה היה רואה חשבון במקצועו באורוגוואי, הוא המשיך במקצוע זה גם בישראל אחרי עלייתם לארץ.

סבתא איקה בבר המצווה של בנה הבכור (סבתא שנייה משמאל ליד בנה)

העלייה לישראל – 1973

הם עלו לארץ, כל המשפחה בשנת 1973, כמה שבועות אחרי מלחמת ששת הימים. הם הגיעו לארץ בטיסה שערכה 20 שעות. הם לא ידעו  את השפה העברית, למעט, מילים בודדות ונעזרו בשפה יידיש. את מעט המילים שידעו בעברית, רכשו במסגרת תנועות הנוער הציוניות באורוגוואי, בה הם היו חברים. קשיי ההתאקלמות היו רבים בעיקר בתחום השפה.

אחרי עלייתם ארצה, הם גרו בשכונת רמת אביב, בתל לאביב. הם גרו בדירה שקיבלו מהסוכנות היהודית. הילדים נקלטו במערכת החינוך והלכו לתנועות נוער, הם למדו בתיכון אליאנס.

סיפורו של חפץ – אוסף הבולים 

בעבודת החקר שערכתי עם בני משפחתי, חיפשנו תמונות של סבא וסבתא ומצאנו גם את אוסף הבולים המשפחתי הזה, בחרתי מתוכו שני עמודים לדוגמא: בולי ישראל ודף בולי פרחים. זהו אוסף נהדר, עם בולים ישנים מסודר ושמור כמו שהתאים לסבתא שלי איקה, שכל כך אהבה עיצוב, נמשיך ונשמור על האוסף גם לדורות הבאים.

אוסף הבולים

אוסף הבולים המשפחתי

סבתא איקה נפטרה בשנת 2011 – יהי זיכרה מבורך לעד!

הזוית האישית

שירלי: שמחתי על בחירתי בתוכנית הקשר הרב דורי, שנתנה לי הזדמנות להכיר בחקר משפחתי, את שורשי וללמוד מידע נוסף על סבתא שלי. סבתא איקה נפטרה בשנת 2011, לפני 13 שנים, ואני הייתי מאוד קטנה ואני לא זוכרת אותה, וחקר משפחתי זה עזר לי לגלות מידע וסיפורים עליה, ועל שורשי משפחתי. בהזדמנות זו התודעתי לאוסף הבולים שנמצא במפחתנו כבר כמה דורות.

קישור  לסיפורה של סבתי, לורה, אימא של אימא שלי "לורה צרפתי עלתה מטורקיה לישראל".