מאגר סיפורי מורשת

שמי בן, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, יעל נצר. יחד אנו מתעדים את סיפור חייה של סבתי ומנציחים אותו במאגר המורשת.

סבתא מספרת: "נולדתי ב-31 בדצמבר 1946 בירושלים, ישראל. אבא שלי, אברהם שוחט, גר בדירה שכורה לפני שנישא. בעל הדירה היה אב לבת בשם יעל, ואבא שלי הבטיח לעצמו שאם תיוולד לו בת הוא יקרא לה על שמה, יעל. למרות שהיה מקובל לתת שמות לפי סבתות או אמהות, אבא שלי החליט לחרוג מהמסורת ונתן לי את השם המודרני "יעל". אנשים לעיתים קרובות היו מבולבלים איך קיבלתי שם כל כך מודרני לעומת אחי שקיבל את השם "ששון". אמי, שרה חרוש, נולדה בארץ ואבי הגיע עם משפחתו מעיראק אחרי שהתייתם מאביו בגיל שלוש.

בילדותי גדלתי בירושלים עד גיל שנתיים ולאחר מכן עברתי עם משפחתי לחולון, שם אבי בנה בית. גדלתי בעיר חולון שהייתה אז מעוטת אוכלוסייה וכולם הכירו את כולם. אנחנו גרנו בבית בודד באמצע החולות. היו קשיים במגורים אלו, אבל גם הרבה חוויות ילדות יפות. שיחקנו בשכונה שממול עם כל הילדים שהגיעו מארצות שונות. למדתי בבית הספר היסודי שנקר בחולון. בזמני הפנוי שיחקנו בקלאס, במחניים, חמש אבנים, מחבואים ותופסת.

תקופת בית הספר ולימודים בתקופת התיכון הייתה לנו חבורה של בנים ובנות, ונפגשנו לפחות פעם בשבוע. חלק מאיתנו היו "נפלטי" תנועות נוער ואחרים חברים מהכיתה. במסגרת זו הכרתי את מי שלימים הפך להיות בן זוגי. הכרות זו תרמה רבות לעיצוב אישיותי והכניסה אותי למשפחה חדשה עם תרבות ונקודות מבט שונות. בתקופת בית הספר היסודי היה אצלנו מבחן סקר שבדק את הידע של התלמידים בכיתה ח'. מי שעבר את הסקר נחשב לתלמיד מצוין והיה מובטח לעבור לתיכון. היינו יושבים שעות ולומדים, ואני זוכרת את היום שבו עברתי את הסקר בהצלחה.

מקצוע ועיסוק

מגיל צעיר אהבתי ילדים, לכן בחרתי במקצוע ההוראה בו עסקתי שנים רבות. אהבתי מאוד את עבודתי ואת הילדים. מאוחר יותר עסקתי בלימוד מבוגרים, שגם אותם אהבתי והערכתי את יכולתם ורצונם ללמוד בגיל מבוגר. מאז שנולדו נכדי התמסרתי לסייע להם בלימודים ונהניתי מחוויה נפלאה זו. עזרתי להם בהכנות למבחנים, בהתקדמות בחומר, בקריאה ובכתיבה, ובחינוך.

יציאה לגמלאות וחוויותיי כיום

אני גמלאית של משרד החינוך ונהנית מאוד מתקופה זו. אני מבלה הרבה עם חברות, עם ילדי ונכדי, צופה בסרטים רבים והצגות, וגם משתתפת במקלה. אני אוהבת לשיר ומקדישה לכך חלק ניכר מזמני. לא היו לי חלומות מאוד מיוחדים, אבל החלום החשוב ביותר שלי היה להנות ממשפחה גדולה ואני שמחה מאוד שהוא הוגשם. בהיותי סבתא לשבעה נכדים ושמונה ילדים, נהנית תמיד לשחק ולבלות עם נכדיי. אנו מבלים יחד וגם כל אחד בנפרד, משוחחים המון, מתייעצים ומנסים לפתור בעיות. עורכים ארוחות משפחתיות ונהנים גם מטעמים משותפים. אני תמיד שמחה להכין מאכלים האהובים על כל אחד מנכדיי."

הזוית האישית

בן הנכד המתעד: אני מודה לסבתא על שהשתתפה איתי בתכנית ואני מאחל לסבתא שלי רק טוב.

השנה בחרנו להשתתף במסגרת המעורבות החברתית בבית ספרנו בתוכנית הקשר הרב דורי. במסגרת פרויקט נראטיב 4, אותו הובילה המורה טליה נתנזון. במפגשי התוכנית נפגשנו עם הסבים והסבתות, שמענו את סיפוריהם ותעדנו את הסיפורים בגוף ראשון. במפגש הסיום החגיגי שיתקיים בתאריך 4.6.24 בבית הספר, נשב בקבוצות וכל אחד מאיתנו יציג את הסיפור שהוא כתב יחד עם  הסבים והסבתות. המפגש החגיגי יתקיים בנוכחות ורד אסולין – מנהלת בית הספר, טליה נתנזון – רכזת נראטיב 4, תמר וולף – מחנכת הכיתה ועפרה ארליך – מנחת תוכנית הקשר הרב דורי.