מאגר סיפורי מורשת

שמי פסי כהן, השנה השתתפתי בתוכנית הקשר הרב דורי יחד עם התלמידים: שירלי אלבז, אופק שני, שהקשיבו לסיפוריי ותעדו אותם.

המשפחה והילדות

אבא שמואל נולד בפולין ועלה לישראל אחרי מלחמת העולם השנייה, בגיל 11 עם אימא שלו. הם הגיעו לרחובות ואבא התחתן עם אשתו הראשונה ומכיוון שלא הצליחו להביא ילדים התגרשו. אימא רחל נולדה ברחובות והתחתנה עם יצחק בנישואים ראשונים מהם נולדה פרידה. הם התגרשו כשפרידה הייתה בת 9 . אימא רחל ואבא שמואל התחתנו בשנית ברבנות בתל אביב בשנת 1965. הם הביאו לעולם שלושה ילדים: מוטי יעל ואותי (פסי).

אימא שלי עבדה 35 שנים בבית ספר לאחיות שנמצא בית חולים קפלן. היא עבדה במטבח – הגישה אוכל לעובדים. אימא נפטרה בשנת 2010. אבא שלי עבד 20 שנה בחברה סולל בונה כטפסן, הוא הכין עמודים לבניין – אבא נפטר בשנת 1996. גרנו בשיכון מזרחי ברחובות עד שנת 1971. עברנו לרחוב עזרא ברחובות שם גרנו עד שהייתי בת 5. אחר כך, ההורים שלי קנו דירה ברחוב סוקולוב ברחובות אליה נכנסנו כשהייתי בת 6. הדירה הייתה דירה של שלוה וחצי חדרים במרכז העיר. בכתובת זו גרתי עד שהתחתנתי.

אני ומשפחתי בגיל 12

הילדים שלי

מוטי בן 55, רווק. עבד כשומר, כרגע לא עובד, הוא גר ברחובות. יעל לב שני – בת 49, היא נשואה ויש להם ארבעה ילדים. היא עובדת כמנהלת פרויקטים בעירית ירושלים ומתגוררת במודיעין. פרידה (אחות מנישואיה הראשונים של אימא ) בת 65, היא גרושה ויש לה ארבעה ילדים, היא עבדה עם קשישים והייתה מזכירה.

זיכרונות ילדות שלי 

לאחר שעות הלימודים בבית הספר אכלנו ארוחת הצהריים, אחר כך הכנו שיעורי בית ואז ירדנו לרחוב, שם היה כביש קטן בשכונה. היינו בשכונה חברים קבועים איתם שיחקנו משחקים מתחת לבית. שיחקנו במשחקים: גומי, קלאס, חבל, כדורסל, מדרכות, דג מלוח, חמש אבנים, מחניים.

למדתי בכיתות א'-ו' בבית הספר סמילנסקי ברחובות. מכיתה ז'-ט' למדתי בבית ספר קציר ברחובות. מכיתה י' עד יב' למדתי פקידות בבית ספר מקצועי תימון סיימתי 12 שנות לימוד עם תעודת פקידות. אהבתי ללמוד אומנות, מתמטיקה וציור. פחות אהבתי ללמוד ספורט. (לא אהבתי לרוץ ריצות ארוכות). הייתה לי תלבושת אחידה – חולצה מכופתרת שלא אהבתי. לשיעורי ספורט הייתה תלבושת אחרת חלוצה טריקו אדומה ומכנס שחור קצר. היו לי מלא חברים והיה לי כיף.

הייתה אז טלוויזיה ששידרה בשחור ולבן. אהבתי לראות תוכניות כמו: ספינת האהבה, הפנתר הוורוד, בית קטן בערבה, דאלאס, הבית של פיסטוק, פרפר נחמד ועוד…

שירות צבאי

שרתי ברמת הגולן בחיל שריון קשר בחטיבה 7 כמרכזנית. הייתי בבסיס סגור. הגעתי פעם או פעם בשבועיים לסוף שבוע. האוכל לא היה טעים (היה טעים רק ביום שישי). עבדתי במשמרות. היינו נוסעים לראש פינה לדואר משם לוקחים את הדואר ומחלקים לגדודים וגם קונים לעצמנו אוכל. זכורה לי פעם שקיבלתי עונש קשה. אני והחברים שלי ברחנו ממסדר ניקיון לפני יציאה הביתה. ליד תחנת האוטובוס נתפסנו על ידי המפקד שנתן לנו ריתוק ל- 21 יום. בתקופה הצבא חווי את מלחמת המפרץ בה נזרקו טילים על אזור המרכז – תל אביב ורמת גן למזלי הייתי ברמת הגולן אבל הרגשתי פחד וחרדה.

בתקופת שירותי הצבאי

לפני ארבע שנים עשינו מפגש חברתי של החברים מהצבא במסעדה בתל אביב. היה זה מפגש מחזור נחמד. חוץ מאותו מפגש רצינו לעשות עוד מפגשים נוספים, אבל בגלל  מגפת הקורונה זה התבטל.

אחרי הצבא

הייתי יוצאת עם חברים וחברות, לים ולסרטים פחות אהבתי מועדונים, הייתי יוצאת עם חברות בשם ציפי ודורית ועמן אני בקשר גם היום.

 אחרי הצבא

באותה התקופה היה אירוע עצוב – אבא שלי נפטר כתוצאה מהתקף לב.

הקמת משפחה

את בעלי הכרתי בשידוך. היה לי חבר במשך ארבע שנים לאחר שנפרדתי ממנו חזרתי לרחובות. מכיוון שהייתי במצב נפשי ירוד, אימא הציעה לי להיפגש עם שדכנית. בעלי שהכיר את שדכנית קודם לכן פגש אותי שם ומיד מצאתי חן בעיניו. אחרי שמונה חודשים התחתנו באולמי מנהטן ביבנה אחרי החתונה נסענו לירח דבש באילת.

 ההזמנה לחתונה

אני ובעלי ביום חתונתינו

מיום נישואינו

ילדים

הילדה הראשונה – ספיר ז"ל נולדה בתאריך 25.9.2000 נפטרה בשנת 2008 בגיל 8 כתוצאה ממחלת האפילפסיה. הייתה תקופה קשה מאוד גם לי וגם לבעלי.

הילד השני – נועם נולד בתאריך 21.1.2004 נועם משרת בצבא. הוא טבח בחייל תותחנים הגדוד 334 פעם בג'נין בפעם ברמת הגולן. הילדה שלישית – נויה נולדה בתאריך 4.5.2014 בבית חולים איכילוב, היום היא בת עשר.

לימודים ועיסוקים

לאחר הצבא עשיתי קורס פקידות ואחר כך עבדתי במלון דן אילת ארבע שנים. לאחר שהתחלתי לעבוד שם, אבי נפטר בפתאומיות ונאלצתי לחזור למרכז. עבדתי שבע שנים בסופר בבת ימון. אחרי החתונה עבדתי כסייעת בויצו ונעמת כיום אני עובדת כסייעת אישית בבית ספר הרצפלד.

אני עם משפחתי

הזוית האישית

פסי: היה לי מעניין לקחת חלק בתוכנית הקשר הרב דורי, שלא ידעתי עליה לפני כן. בזכות הצוות והתלמידים שעבדו איתי הצלחתי להעלות פרטים רבים מעברי שריגשו אותי. אני שמחה שהצלחתי לכתוב את הסיפור ולהעלות אותו לאתר.

שירלי אלבז: תוכנית הקשר הרב דורי היא תוכנית כיפי ומעניין שמחתי לקחת חלק בפרוייקט ולעבוד עם אופק ופסי.

אופק שני: הסיפור של פסי עניין אותי ושמחתי להכיר אותה ושמחתי לתרום למען הקהילה בהתנדבות בהכנת העבודה.