מאגר סיפורי מורשת

שמי אילנה דנציגר. נולדתי בשם ליליאנה גורסקו בבוקרשט, רומניה. שם המשפחה של אבי היה גולדשטיין, אבל סבי החליף לשם רומני גורסקו כדי לאפשר כניסה לאוניברסיטה של אבי ודודים שלי. באותה תקופה היה קשה ליהודים להתקבל לאוניברסיטאות.

נולדתי ב-27 לאוגוסט 1949 ואת ילדותי, עד גיל 12 וחצי, עברתי בבוקרשט ללא משפחה מורחבת. כולם כבר היו בישראל, אבל הורי התמהמהו ושערי העלייה נסגרו. אבי היה כלוא בבית סוהר למשך 4 שנים היות ועבד כיהודי בחברה אמריקאית ונחשב בעיני השלטון הקומוניסטי לבוגד.

אותי הרחיקו מכל מידע על פלסתינה או על יהדות כדי שאגדל בבטחה. הייתי פעילה בתנועה הקומוניסטית וענדתי את העניבה האדומה, החינוך היה קשוח עם תלבושת אחידה ללא רבב.

בגיל 12 וחצי התבשרתי שאנחנו עוזבים ועוברים לישראל. נפרדתי מהחיים ברומניה מבלי לדעת לקראת מה אני הולכת. הגעתי לארץ באנייה "מולדת" והתרגשתי לקראת העלייה לארץ ישראל.

הגעתי לארץ חדשה, שפה חדשה ומנטליות שונה אבל התקבלתי על ידי משפחה אוהבת ותומכת. גרנו בצריף על חוף ימה של הרצליה ולמדתי בבית ספר יסודי "ברנדיס", שם בשל ידיעותיי הרבות סיימתי כיתה ז' וח'. באותו שנה קיבלו אותי יפה והשתלבתי כעולה חדשה. לימים ביקרתי בבית ספר "ברנדיס" במסגרת התנדבות שלי. עברנו לגור בשיכון בחולון שם למדתי בתיכון, משם הלכתי לצבא ולאוניברסיטה.

למדתי באוניברסיטת תל אביב כימיה ושם הכרתי את סבא זאב, אשר למד באותה הכיתה. ביום האחרון של שנה ג' באוניברסיטה התחתנו (20.6.72) ואנחנו כבר 50 שנה יחד.

נולדו לנו שלושה ילדים – דנה, מיכל ושי. שי היה המתנה ונקרא על שם סבא רבה של בן מצד סבא זאב – יהושע – שיו. יש לו שם נוסף יעקב על שם סבי. והנה הגיע בן לחיינו ואמא נועה הפתיעה אותי עם השם. כי בן הוא קיצור השם של אבי – בנימין.

בן נולד וחי שש שנים בבית הורי בתל אביב וכך נסגר המעגל. יש לי שמונה נכדים – שבעה נכדים ונכדה. איתי, אורי, יובל, עילי, בן, אופיר, גיא וטל.

חיי המקצועיים היו מעניינים ותועלתיים. הייתי מורה לכימיה ומתמטיקה בתיכון ולימים מנהלת חטיבת ביניים. אהבתי את עבודתי ואהבתי לתרום. אחרי הפרישה התנדבתי בעמותת פוש (עמותה שמקשרת בין סטודנטים ומתנדבים אחרים לילדים המתקשים בביה"ס) ובויצ"ו. שמחה מאד להיות עם נכדי, לדרום להם, להעשיר אותם ולעשות אותם שמחים באמצעות תרבות, אומנות וגם כיף. דואגת למפגשים משפחתיים ונהנית מאד מחברתם.

חשוב לי לציין שמשפחת אמי – משפחת זוסמר, היא משפחה ציונית. סבי יעקב זוסמר היה פעיל בקונגרס הציוני ברומניה ובעל תעודות הוקרה על פעולותיו.

הזוית האישית

בן הנכד המתעד: למדתי הרבה דברים חדשים ומעניינים מסבתא והיה לי כיף להקשיב לסיפור שלה.

סבתא אילנה: הייתה זו חוויה מיוחדת לספר לבן על החיים שלי ברומניה ובארץ והרגשתי את הקרבה שלו אלי.