מאגר סיפורי מורשת

שמי מנחם כהן, אני יליד ירושלים. אימא שלי נולדה בפולין בעיר לובלין בשנת 1927. היא הייתה הבת הקטנה במשפחה, היא גדלה עם משפחה בת 13 נפשות: חמישה בנים ושמונה בנות. הוריה היו חסידי ברסלב, ואביה היה תלמיד חכם שלמד רוב שעות היום. אמה פרנסה את הבית במלאכות יד, בעיקר תפירה, ונעזרה בבנותיה לשם כך. העבודה הקשה עזרה למחייתם, אך לא סיפקה את כל צרכיהם. הם חיו בצמצום.

הכמיהה של אביה, סבא שלי, לעלות לארץ ישראל הייתה עוצמתית ומרכיב חשוב בחייו. הוא השתדל להנחיל זאת לילדיו. למרות האהבה הגדולה לארץ הקודש, לא התאפשר להם לעלות בשל חוסר אמצעיהם.

סבי לא ויתר. הוא החליט למכור את מעיל הפרווה שלו שהיה בעל ערך על מנת לממן את הנסיעה ארצה. לפחות בזמנו. בזכות המעיל הצליחו לעלות לארץ.  סבי, סבתי, והילדים הצעירים היותר, בהיותם לא תלויים במשפחה, עלו לארץ ישראל. בלובלין נשארו שלושת אחיותיה של אמי, שהיו כבר נשואות ואף אמהות. לאחר מכן, במלחמת העולם השנייה, הן וילדיהן נספו בשואה.

לאחר שעלו ארצה השתכנה המשפחה בירושלים, בשכונת בית ישראל. בזמנו, נחשבה השכונה לחדשה ומסוכנת, מכיוון שהייתה מחוץ לחומות העיר. הדירה הייתה קטנה מאוד, חדר אחד, ליתר דיוק. וגם את השירותים חלקו משפחתי עם כמה משכניהם. למרות הצפיפות, האווירה בבית ישראל הייתה מיוחדת שאין כמותה. כולם חברים של כולם. חרדים, דתיים, חילונים. כולם היו חברים, וחייו באוירה משפחתית.

אחרי כשש עשרה שנים, בתחילת מלחמת השחרור, אמי נשארה לבד עם אחיה הקטן בבית הוריה מכיוון ששאר אחיה נישאו והקימו משפחות משלהם. בזמן ההפוגה, הפסקת האש שבאמצע מלחמת העצמאות. אמי נישאה והתגוררה קרוב לבית הוריה.

פעם אחת, סבתי הלכה להביא חלב בכדים מאיזו רפת שהייתה בסמוך לביתה וכשהגיעה חזרה הביתה, בעודה עולה במדרגות. רסיס של מרגמה ירדנית השיג אותה ופגע בלבה. היא נהרגה במקום. באותו שבוע בדיוק, דודי, ברוך – אחיה הקטן – שהיה פעיל בארגון האצ"ל, נהרג מירי צלף.

משברים אלו, והכמיהה והאהבה לארץ ישראל ולירושלים, גרמו לכך שלהקים משפחה זה לא היה דבר מובן מאליו בכלל.

בהמשך הוריי גרו בעיר העתיקה, אך הם סבלו מאוד מן ההפגזות וניתוקי החשמל והמים. בנוסף לכך, גם המבנה היה רעוע, ולמרות עובי הקיר בשל היותו עשוי מעפר הוא היה חלש מאוד. בעקבות כך, השתדלו בעת הצורך להסתתר ולהגן על עצמם כמה שאפשר.

את כל זאת שמעתי מאמי ואני שמח שעלה בחלקי להנציח את סבתי אסתר מנדלאייל, ודודי ברוך מנדלאייל. יהי זכרם ברוך!

הזוית האישית

מנחם: תוכנית הקשר הרב דורי עשתה לי טוב, נפתחתי לעולם חדש ולכל מיני נושאים מעניינים. הלמידה לא קשורה לגיל.

שלמה: נהניתי מאוד מהלמידה עם מנחם, גיליתי דברים חדשים על העבר.

שלמה התלמיד ומנחם עובדים על הסיפור יחד