מאגר סיפורי מורשת

שמי יהודית ביטון לבית חדד, קראו לי על שם דודה של אבא שלי. כשהייתי צעירה חברות היו קוראות לי ג'ודי, אימא שלי וסבתא שלי היו קוראות לי יודיצ'ה. זה סלנג בערבית. שם המשפחה המקורי שלי לפני שהתחתנתי היה חדד. שיניתי אותו כשהתחתנתי וכיום שם משפחתי ביטון. אבא שלי גדל בטריפולי ושם משפחתו מילדות היה חדד. לפי מה שסיפרו לי, משמעות שם המשפחה חדד הוא אנשים שעוסקים בברזל.

סיפור לידתי

נולדתי בישראל בתאריך 18.4.1957 בבית חולים מאיר בכפר סבא. בתור ילדה אני לא זוכרת שחגגו לי ימי הולדת. אני זוכרת את חגיגת בת המצווה שלי – הזמנתי את כל החברות והחברים שלי מהכיתה אלי הביתה ושתי חברות של אמא שלי. היה שולחן מכובד עם אוכל וממתקים. היה לי ממש כיף. קיבלתי הרבה מתנות – ספרי זיכרונות עם מפתחות ומחברות, מאמא שלי קיבלתי כסף.

אני זוכרת גם את יום הולדת של גיל 16 – הזמנתי הרבה חברים וחברות אלי הביתה, אני זוכרת שהיו ריקודים, שתיה קלה וחטיפים.

ביום הולדת של גיל 19 התארסתי לבעלי – יצחק ובגיל 19 ו-4 חודשים התחתנתי ושנה לאחר מכן ילדתי את מיכל בתי הבכורה.

המשפחה המורחבת

לאמי ז"ל קראו רחל ולאבי קוראים בנימין. אני אחות שלישית מתוך 9 ילדים (7 בנות ו-2 בנים). גדלתי בבית דתי ובילדותי שמרתי שבת עם משפחתי. בגיל 17 התחלתי לנסוע בשבת. כאשר הייתי בבית, שמרתי שבת כדי לכבד את הוריי. בשנותיי הראשונות גדלתי בקדימה ובגיל 10.5 עברתי עם משפחתי לגור בהדר יוסף בתל אביב. גרתי עם משפחתי בהדר יוסף עד יום נישואיי. הייתי ילדה טובה ושקטה וההורים שלי אהבו לקחת אותי לטיולים כמו להר מירון בל"ג בעומר ולאירועים משפחתיים.

סיפור ילדותי

הבית שבו גדלתי בקדימה היה בית קרקע גדול, היו בו 6 חדרים ומרפסת ענקית, כמה דונמים אדמה של פרדס עם כל פירות ההדר. בתקופה הזו אבי היה בנאי בסולל בונה. קדימה היה כפר שהיה בו מרכז מסחרי קטן, בית כנסת, בית ספר לא רחוק מהבית שלי. כשעברתי להדר יוסף בגיל 10.5, עברנו לדירת קרקע 2.5 חדרים. לאט לאט הרחבנו את הבית עד ל–5 חדרים. בכל חדר ישנו מספר אחים. אני ו-3 אחיות שלי ישנו בחדר ביחד. אני זוכרת שאמא היתה מפנקת אותי כי הייתי בררנית באוכל והיא היתה מביאה לי לאכול בסלון ליד הטלוויזיה (כשהיתה טלוויזיה). הדר יוסף היה איזור מפותח יחסית לקדימה. מרכז תל אביב, הכל היה קרוב ונגיש. למרות זאת, אהבתי יותר את קדימה – את הכפר ואת השקט. התרגלתי מהר לעיר וליתרונות שלה – הנסיעה לדיזינגוף באוטובוסים ולים – שהיה אהבת חיי.

תחביבים ומנהגי ילדות

מנהג שאני זוכרת מהילדות היה שפעמיים בשנה היינו קונים כבשים ומגדלים אותם עד לראש השנה ופסח. היה מגיע אלינו הביתה שוחט, ששחט אותם לנגד עינינו בחצר (אני לא הסכמתי אף פעם לראות). מנהג דומה היה לקראת כיפור עם תרנגולות שהיינו עושים כפרות בחצר.

בחצר הבית שלנו אבי בנה טאבון מפח מצופה בבטון ואבנים. הטאבון היה מיועד רק להכנת פטרות (FTEROT) שזה פיתות מיוחדות לפסח. אני זוכרת שהיה צריך לשמור על 7 דקות בדיוק מרגע הכנת הבצק עד שאופים את הפיתות. היה לנו סרט נע – אמי היתה מכינה את הבצק, אני הייתי מכינה את העיגולים ומיד מעבירה לאבי שהיה פותח את הבצק ומניח על דפנות הטאבון.

מאלבום התמונות

היינו קונים לפני פסח מנתניה או מפרדס כץ שק עם קמח מיוחד להכנת הפטרות שהספיק לכל פסח. בתור ילדה אהבתי מאוד את כל משחקי הילדות – אהבתי מאוד קלאס, גומי, קפיצת חבל. הייתי חוזרת מבית הספר, מכינה שיעורי בית ויוצאת לשחק עם החברות. כילדה הייתי בררנית מאוד באוכל. אהבתי את האוכל שאמא שלי הכינה, היא היתה מבשלת אוכל מאוד טעים – אהבתי קוסקוס, מפרום, אורז שאמא שלי שהייתי ממלאת בתוך נשיקה של לחם, כבד בקר מטוגן עם בצל ופטריות. לא הסכמתי לאכול מאכלים ירוקים כמו פטרוזיליה ואפונה. היום אני אוכלת המון ירוקים.

שירי ילדות

בילדותי שרו בבית הרבה שירים בטריפוליטאית. היה לנו בבית פטיפון ורדיו. היינו שומעים שירים באופן קבוע ולא סביב אירועים בלבד. בנעוריי אהבתי לשמוע את הזמר מייק ברנט והיו לי תקליטים שלו שהייתי שומעת באמצע שבוע. היום אני נוהגת להקשיב לשירים שמושמעים בטלוויזיה או ברדיו אבל אין לי העדפה מסוימת או שיר מסוים שאני אוהבת.

לימודים

למדתי בגן ילדים בקדימה, אין לי זיכרונות מהגן. בקדימה למדתי בבית ספר יסודי בשם "אור תורה" ובהדר יוסף בבית ספר יסודי "אלשייך". בתיכון למדתי בהדר יוסף בעירוני ח'. למדתי מקצועי ועיוני ביחד (מקצוע – ספרות). בכיתה ב' הייתי בבני עקיבא, אני זוכרת שאחותי שהיתה בכיתה ד' ואני לנו לילה אחד בחוץ במסגרת תנועת הנוער. זו היתה חוויה מיוחדת וחד פעמית שגם התקרבתי לאחותי וגם הרגשתי איך זה לישון מחוץ לבית. אני זוכרת טיול שנתי מהתיכון בירושלים שבו מאוד נהניתי.

חיי הבוגרים

האירוע הכי עצוב שאני זוכרת מתקופת גיל ההתבגרות שלי היה הפטירה של סבתא מצד אבא שלי, שגרה איתנו כל החיים אחרי שעלתה איתו לארץ (הוא היה ילד יחיד ויתום מאב). אהבתי אותה מאוד והייתי קשורה אליה. היא היתה מספרת לנו סיפורים רבים והיתה משמעותית מאוד בגידול שלי.

מלחמת יום הכיפורים

כשהייתי בת 16 פרצה מלחמת יום הכיפורים. באותה תקופה התנדבתי עם שכנה שלי בבית חולים תל השומר – עזרתי לחיילים ופצועי הלם שאושפזו בבית החולים. טיילנו איתם ברחבי בית החולים וישבנו איתם לשוחח איתם ולהנעים את זמנם. החוויה היתה לא פשוטה רגשית אבל לא ויתרתי כי הרגשתי שאני תורמת להם.

עבודה במכולת של אבא

בנעוריי עזרתי המון לאבי במכולת. מגיל צעיר הייתי עוזרת לו לסדר את החנות, לסחוב ארגזים עם בקבוקי חלב, תפקדתי כקופאית בזכות זה שתמיד הייתי מאוד טובה בחשבון והייתי מחשבת עודף מהר ובקלות. המשכתי לעזור לו עד התקופה בה נישאתי לבעלי בגלל שגדלתי במשפחה דתית ואבי ביקש שלא אתגייס לצבא.

פטירת האם

בגיל 31 איבדתי את אמי. היא היתה צעירה מאוד בפטירתה והשאירה בלכתה בעל, ילדים ונכדים שאהבו אותה מאוד מאוד והיא היתה העוגן עבורם בבית. אימא שלי היתה מאוד משמעותית בור כולנו. היא היתה אשה חולה ואף עיוורת בעין אחת. ולמרות שגידלה תשעה ילדים לגמרי לבדה כי לאבי היתה מכולת בשכונה בה גרנו, היא עבדה וניקתה את טיפת החלב שהיתה ברחוב שלנו. כשנולדו הנכדים, נהגתי ללכת עם הבנות לאמי אחת לשבוע מיד לאחר הגנים/בית הספר. אהבנו לבלות איתה בחצר הגדולה שבכניסה לבית, הנכדים הרבו לשחק בגן השעשועים שמאחורי הבית. הם אהבו ללכת איתה לטיפת החלב, לשחק שם בזמן שהיא ניקתה, להתחבא בארונות העץ הענקיים עם דלתות ההזזה ולעזור לה לנקות – העיקר להיות עם סבתא. לאחר מספר שנים אבי נישא בשנית לשרה לאה, לה הוא נשוי עד היום.

תעסוקה ומקומות עבודה

כשילדיי היו צעירים, נשארתי בבית לגדל אותם. כשבני הצעיר היה בן ארבע, התחלתי לעבוד בעיריית הרצליה, שם אני עובדת עד היום. לאורך כל השנים תמיד דאגתי לקבל את ילדיי בחזרתם מהמסגרת החינוכית עם ארוחה חמה ושיחה על איך עבר עליהם היום. בחרתי לעבוד בעיריה עם ילדים עם צרכים מיוחדים בגלל הגישה הטובה שלי לילדים, היכולת לחבק אך גם לחנך, להציב גבולות ולעזור להם להתקדם, כל אחד בהתאם לצרכים שלו וליכולות שלו.

חגים במשפחה

במשפחה שלנו נהוג לחגוג כל המשפחה ביחד את החגים ראש השנה, פסח ושבועות. אחת לשנתיים כל הילדים והנכדים חוגגים בבית שלנו אחת לשנתיים ואז בשנה שלאחר מכן חוגגים בצד השני. בשנה שלא חגגנו ביחד את ערב ראש השנה או את ליל הסדר, אנו חוגגים ביחד אצל סבתא וסבא את ערב החג השני.

משפחתנו

כיפור

לקראת ערב יום כיפור אני מכינה מאכלים רבים לארוחה המפסקת. לאורך השנים נהוג היה שהילדים והנכדים מבלים את הצום ביחד בבית של סבתא, משחקים משחקי קלפים ומשחקי קופסא. בשנים האחרונות כשהילדים גדלו, חלק מהילדים והנכדים מבלים בביתם וחלק באים לסבא וסבתא. בסיום הצום נהוג לאכול בביתנו מבחר עוגות, עוגיות ושוקולדים שסבתא מכינה מראש. גם מי שלא בילה את הצום איתנו נוהג להגיע מיד בסיום הצום ואנו אוכלים ביחד את המתוקים בליווי קפה, שוקו או חלב. לאחר מכן נהוג לאכול ארוחה, כל אחד לפי בחירתו ובזמן שהוא רוצה.

החוויה של נוגה מארוחת ליל הסדר בבית של סבתא יהודית

החוויה שלי שכל הילדים קוראים ביחד את המה נשתנה השולחן ערוך לליל הסדר ואני אוהבת לברך על הברכות אני אוהבת למצוא את האפיקומן אני אוהבת לקרוא את ההגדה אני אוהבת לאכול מצה עם חרוסת וחסה

חוויות משפחתיות מיוחדות

נולדתי בארץ ובשנות בנעוריי לא יצאתי לחו"ל. רק לאחר שהתחתנתי יצאתי מהארץ, תמיד למטרת טיולים ונופש. כשהייתי אמא לילדות צעירות טסתי עם בעלי בלבד, בדרך כלל בטיולים מאורגנים באירופה. לאורך השנים ביקרתי בכל מיני מדינות ברחבי אירופה. כשבתי הבכורה חגגה בת מצווה טסתי איתה ועם בעלי לטיול בת מצווה בצרפת ואנגליה. לפני מספר שנים נסענו כל המשפחה לנופש משפחתי ביוון. אנחנו אוהבים לטייל ביחד ברחבי הארץ, ללכת לים ביחד בשבתות, ולפעמים לנסוע לנופשים משותפים.

הקמתי משפחה

את בעלי הכרתי בגיל שמונה עשרה בחוף הים בתל אביב כאשר ביליתי עם חברה. בצעירותי אהבתי מאוד את הים וביליתי שם שעות רבות. מאז התחלנו לצאת ובגיל תשע עשרה נישאתי לו במסעדה גדולה בסגנון מרוקאי בתל אביב. החתונה היתה אירוע משמח ונמשכה עד שעות הבוקר. היתה להקה "זוזו מוסא", רקדניות בטן וזמרת ששרה בעברית.

לפני החתונה משפחתו של בעלי – הוריו ואחיו עם בני זוגם וילדיהם הגיעו לבית הוריי לארוחת אירוסין. זה היה מנהג מקובל שככה בני המשפחה הכירו באופן רשמי.

טקס החינה

חגגנו מסיבת אירוסין גם עם החבר'ה שלנו בביתו של בעלי עם שתיה חריפה וריקודים. שלושה חודשים לארח מכן חגגנו חינה, גם כן בבית הוריי עם טקס מסורתי, תלבושות ומאכלים טריפוליטאיים. שנה לאחר החתונה הפכנו לראשונה להורים, נולדה בתי הבכורה מיכל.

ביום חתונתי

דור ההמשך

יש לי ארבעה ילדים – שלוש בנות ובן אחד. לכל אחת מבנותיי יש שלושה ילדים ולבני הצעיר יש שתי בנות. יש לי אחד עשר נכדים (חמישה נכדים ושש נכדות). הנכד הבכור שלי בן עשרים והנכדה הצעירה שלי בת ארבע. לאמא הפכתי בגיל עשרים וחצי כשילדתי את בתי הבכורה והיא הפכה אותי לסבתא בגיל ארבעים ושש כשנולד נכדי הבכור.

חלום

לאחר היציאה לגמלאות אני חולמת ללכת להרצאות ולטייל. חשוב לי ליהנות מהחיים כי כל החיים אני עובדת מאוד קשה.

המשפחה

הזוית האישית

נוגה הנכדה: נהניתי מאוד מזמן האיכות עם סבתא יהודית שאני כל כך אוהבת.

סבתא יהודית: תודה על ההזדמנות להשתתף בתכנית עם נכדתי.

במסגרת התכנית