מאגר סיפורי מורשת

שמי יהודית שאולי, נולדתי בלבנון בשנת 1949. היו לנו חיים רגילים, טובים וקלים, לא הפריע לנו שום ארגון טרור. להפך – בפרלמנט היו גם נוצרים וגם מוסלמים, וכולם התנהגו אלינו יפה. את החגים לא התביישנו לחגוג וגם היו בתי כנסת שהתפללנו בהם ושמרנו מסורת. כל שנה היינו נוסעים בקיץ לחופשה עם המשפחה בבעלבכ. בדיוק הייתה שם תחרות של מלכת יופי. האחים שלי רצו שאלך – וזכיתי במקום הראשון!

נשאלת השאלה: "אז למה בעצם עזבתם? בזמנו התחילה מלחמת ששת הימים, התחילו מהומות והייתה שכונה של יהודים שגרתי בה. ההפגנות הגיעו לשם, בכניסה לשכונה. אני ואחי ישבנו במדרגות הבניין והשומר למטה פתח לנו את השער ואמר לנו לעלות מהר. הם ידעו שהבניין של יהודים מכיוון שהיה רשום שם מייסד הבניין היהודי "כהן". או אז היהודים אמרו די! אנחנו לא יכולים להישאר פה! האחים שלי מאוד פחדו שזה יהיה כמו מה שעשו ליהודים באירופה, השואה.

העלייה לארץ ישראל

בהתחלה, ההורים שלחו אותי ראשונה לישראל כי הייתי הבת הקטנה ולא רצו לסכן אותי. עליתי לפני כל משפחתי – אימא שלי ואחיי. אבא שלי, אלי, נפטר בלבנון וקבור בצידון. העלייה ארצה הייתה בלתי חוקית. אני יצאתי עם כרטיס הלוך לטורקיה. הייתי עם עוד 37 אנשים בטיסה. כל הטיסה הייתה רגילה. קיבלו אותנו בארץ אנשי ממשל שנתנו לנו לעשות קניות ואירחו אותנו בבית מלון. לא היה לי קל להתאקלם בארץ לבד, ללא משפחתי. הסוכנות היהודית עזרה לנו ברכישת דירה. התחלתי ללמוד את השפה עוד מלבנון, אבל למדנו בעיקר ערבית, צרפתית ואנגלית שם. כשהגעתי לארץ, למדתי באולפן חצי שנה. באולפן היו לי הרבה חברים מצרפת ולמדנו ביחד את השפה העברית. את כל הרכוש שלנו הצלחנו להביא, ולאט לאט התקלמנו בעיר חולון.

אחיי, אלברט, גוזף ודויד, פתחו חזרה את העסק. דויד לא נכנס לעסק איתם. העבודה של אחיי הייתה בתל אביב ואני עבדתי קצת איתם. היה לי יותר פשוט להתאקלם לארץ לעומת אימי שרה. את בעלי הכרתי כשהלכתי לחברה שהכרתי בארץ והיא אמרה שהיא חושבת שיש לה מישהו לשדך לי שיתאים לי. אני אמרתי "טוב, אני אנסה". הכרנו והלך לנו טוב ביחד. אחרי שמונה חודשים הוא בא אליי הביתה עם זר פרחים ואמר למשפחתי "אני מעוניין להתחתן עם יהודית". משפחתי התרגשה מאוד והם מאוד אהבו את יעקב. הסכמתי כמובן והתחתנו. יעקב בא אליי כשאני עם שמלת כלה והוא לבוש יפה וזה קרה! אחרי כמה שנים עברנו מחולון לראשון לציון והבאנו שלושה ילדים: מירב, אבי ושרה.

הזוית האישית

תמר הנכדה המתעדת: היה לי מאוד מעניין לשמוע על סיפור החיים של סבתי. התחברתי אליה יותר וגיליתי על עברה. סבתא יהודית ואני מבלות הרבה ביחד, אבל תמיד עושות דברים שחשובים לי כי היא כל הזמן אוהבת לפנק אותי. והפעם הדגש היה להקשיב ולשמוע את הסיפורים שלה וזה היה מעניין מאוד.

סבתא יהודית: תמר היא אחת משמונה נכדים שלי. עם כל אחד מהם אני אוהבת לבלות ולעשות דברים שמחים. התרגשתי מאוד כשתמר בחרה בי להיות זו שתספר לה את קורות חיי. ראיתי כמה היא מתעניינת ומתרגשת לשמוע ושואלת שאלות חכמות ומעניינות.