מאגר סיפורי מורשת

שמי ענבר, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, חנה לייטמן. יחד אנו מתעדות סיפור מחייה של סבתא ומנציחות אותו במאגר המורשת של התכנית.

סבתא מספרת: "את תקופת הילדות עברתי בעיר לה גולט שבתוניסיה. זוהי עיר בעלת חוף ים, וזה אפשר לי ובני משפחתי לבלות שעות רבות בים. בני השכונה היו חברים זה של זה ללא קשר ללאום, באם אתה יהודי, ערבי או נוצרי. הייתה שכנות טובה וחברות טובה בין הילדים.

עוד זכור לי, שבילדותי מאוד רציתי בובה שאי אפשר היה להשיג, לכן בכל הזדמנות הייתי לוקחת כרית, מלבישה אותה בשמלה, ובעזרת מגבת יוצרת לה ידיים ורגלים.

למדתי בבית ספר אוזה, זהו בית ספר יהודי בעיר לה גולט. שיחקתי הרבה במשחקים שהיו נהוגים פעם: חמש אבנים, חבל, משחקים שלא היה צריך לקנות.

העלייה לארץ

עם פרוץ מלחמת ששת הימים, אימא שלי, לימים סבתא נונוש, החליטה שחייבים לעשות עלייה לארץ ישראל. המרקם החברתי שהיה אז בשכונה החל לקבל אופי לאומני. אימא הרגישה שמתחילה לרחף סכנה קיומית.

אימא שלי, שהייתה אלמנה מטופלת בחמתה ועם שבעה ילדים קטנים – עבורה כל תהליך העלייה היה משימה לא פשוטה. למזלנו הגדול נציג הסוכנות באותם הימים היה איש מדהים שעזר לאמי לצלוח את כל הקשיים הרבים, התהליך הזה ארך שנתיים.

בהגיענו לישראל החל תהליך הקליטה המאתגר לא פחות מהעלייה עצמה. העיקר שהצלחנו לעלות לארץ ישראל לגדול ולגדל משפחות מדהימות.

תקופת בית ספר ולימודים

הגעתי לישראל לכיתה י'. דיברתי צרפתית וערבית וידעתי לקרוא מעט מאוד עברית, וזה מאוד הקשה עלי ללמוד בישראל. מבית הספר קיבלנו, האחים שלי ואני, אפשרות ללמוד באולפן, זוהי מסגרת שמלמדים בה עברית: לדבר, לקרוא ולכתוב. במהלך כיתה י' ו- י"א היה לי קשה להבין מה המורים אמרו בשיעורים והתמקדתי בכימיה ומתמטיקה, אלה מקצועות בין לאומיים, בעיקר שפת הנוסחאות. זה השפיע על מה שבחרתי מאוחר יותר כמקצוע – מורה למתמטיקה ולכימיה.

תקופת הבגרות

תקופת הבגרות עבורי הייתה תקופה לא נעימה, בלי חברים ובלי שפה. להיות מתבגר זה קשה ולהיות מתבגר עולה חדש קשה הרבה יותר. לא הצטרפתי לתנועת נוער, לא ידענו על קיומן של תנועות אלו. לא שירתי בצבא. בסוף כיתה י"ב הגעתי לאוניברסיטת בר אילן ושם למדתי תואר ראשון בכימיה ובמתמטיקה.

הכרות, נישואים ובניית משפחה

את בעלי הכרתי בביקור אצל חברה בכפר ברוך. בעלי בני הוא האח של החברה שלמדה איתי באוניברסיטה. הימים היו ימי סוף מלחמת יום הכיפורים. לאחר הכרות של שלוש שנים החלטנו להתחתן וגרנו בכפר ברוך. אני מיד התחלתי לעבוד כמורה בתיכון ביפעת. במקביל השקענו מאמצים רבים בהקמת משק חקלאי בכפר ברוך: גידלנו ועדיין אנו מגדלים בעלי חיים כמו תרנגולי הודו, כבשים, יחד עם גידולי שדה שונים כמו בצל, עגבניות, חיטה ועוד.

במהלך השנים נולדו לנו חמישה ילדים מדהימים שלמדו בהצלחה רבה בבית הספר, ויחד עם זה נרתמו לכל מבצע במשק החקלאי שלנו. הילדים גדלו נישאו והפכו להורים ואותנו זיכו בתואר סבא וסבתא – חגיגה גדולה, התרגשות ענקית. דור הנכדים גדל ומתפתח לתפארת והם אלה שהיום מציעים עזרה בכל מבצע במשק. המשפחה המורחבת מקפידה להיפגש בחגים, יום אחד בחול המועד פסח המשפחה מקיימת קמפינג וטיול לזכר אימא שלי, המוכרת כ"סבתא נונוש". זכינו להקים משפחה לתפארת.

סיפורו של חפץ מיוחד

אני בוחרת לספר לענבר על "מכונת הכביסה" של תוניסיה. בתקופתנו בתוניסיה עוד לא היו מוצרי חשמל שעזרו בבית כמו מקרר, מכונת כביסה, קומקום חשמלי וכדומה. הסיפור שלנו מתמקד בקרש כביסה שהיה מאוד שימושי ביום המיועד בעיקר לכביסה ידנית, כי אין מכונה. זהו קרש מלבני, הצד האחורי שלו חלק והצד הקדמי בנוי גלים גלים, תפקידם לעזור לשפשף את הכתמים מהבגדים. משימה לא פשוטה.

בעת העלייה לארץ ישראל, סבתא נונוש הקפידה להביא גם את קרש הכביסה, כי לא ידענו מה מצפה לנו בארץ. כיום הקרש משמש כמזכרת מאותם הימים.

יציאה לגמלאות

ענבר הנכדה המתעדת: סבתא שלי מספרת שהיא אוהבת מאוד את עבודת ההוראה, עבודה עם בני נוער ובינתיים בוחרת לא לצאת  לגמלאות. במשק החקלאי קשה לסבא וסבתא במבצעים, אז או שאנחנו הנכדים והילדים עוזרים להם או שהם נעזרים במתנדבים מהשומר החדש. אנחנו הנכדים – חבורה עליזה ושובבה שמאוד אוהבים להיפגש אצל סבא וסבתא, לשמוע סיפורים מסבא ולאכול אוכל טעים של סבתא.

מסר לדור הצעיר

חשוב מאוד שיחלמו וישאפו להגשים חלומות. שיהפכו כל אתגר למטרה, לא לפחד מהקשים שבדרך על מנת להגיע למטרה. חשוב מאוד לראות את האחר ולעזור כפי יכולתך וקצת יותר בשעת הצורך, כמו לעזור לילדים מפונים, ילדים שהם עולים חדשים וכדומה. ללמוד להפוך כל לימון ללימונדה טעימה. זאת אומרת, שאם יש בעיה – להתמודד אייתה ולהפיק ממנה את מלוא התועלת.

הזוית האישית

ענבר הנכדה המתעדת: אני מאוד נהניתי מהתכנית עם סבתא. הכרתי את סבתא שלי יותר, היא סיפרה לי דברים שלא ידעתי לפני כן. אני אוהבת את סבתא שלי מאוד.

סבתא חנה: נהניתי מאוד ללוות את ענברי המקסימה בתכנית הקשר הרב דורי. שמחתי לראות שענברי מגלה עניין רב בסיפורי סבתא. הקשר ביני לענבר קיבל זווית אישית חדשה ומקסימה. השתדלתי להעביר לה כמה שאפשר את חוויית ילדותי. אני מקווה שענבר תספר את זה הלאה.