מאגר סיפורי מורשת

שמי עופרה פלד, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי לביא, יחד אנו מתעדים סיפור מחיי ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית.

כינוי החיבה שלי הוא "עופי". שם המשפחה המקורי הוא "פלטניק". נולדתי בתאריך 1.1.1958 בבאר שבע , יש לי שני אחים ואחות הגדולים ממני.

זיכרונות ילדותי הנפלאים מתחילים במרכז כפרי – מבועים בנגב שבדרום הארץ. מבועים הוא יישוב, מרכז חינוכי, יש בית ספר יסודי ותיאטרון לכל המושבים שמסביב לו. המורים, המנהלים גרים במרכז זה בעוד שבמושבים גרים חקלאים המעבדים את אדמתם.

הישוב מבועים מוקף בפרדסים, שדות חיטה ועוד. הבילוי של הילדים היה טיול בשבילי הפרדסים, בין עצי התפוזים האשכוליות והלימונים ושדות החיטה. בגינה שבביתי הפרטי (שלושה חדרים ומטבח) היו עצי פרי: שזיפים צהובים, אדומים, אפרסקים, תפוחי עץ, ענבים, רימונים, חבושים, אגסים ועוד. לעיתים קרובות חבריי ואני הדלקנו מדורה, שרנו שירים ורקדנו. בחורף הקר והגשום נעלנו מגפיים עד הברכיים, רצנו בתוך שלוליות ושיחקנו על האדמה הבוצית במשחקים שונים שהמצאנו כגון קליעה למטרה. בנוסף קראנו ספרים רבים. פעם בשבוע הקרינו סרט קולנוע לכל תלמידי בית הספר. באותה התקופה לא היו טלוויזיות ומכשירי טלפון ניידים.

נבחרתי ליו"ר מועצת התלמידים. הפעילות הגדולה שיזמתי הייתה לקשט את בית הספר. ההנהלה סיפקה צבעים ומברשות וכל הילדים השתתפו בצביעה של הברזיות, הגדרות ועוד. התוצאה הייתה נפלאה. בהפסקות הפעלתי תוכנית ד"ש עם שיר, היה פטיפון עם תקליטים של להקות צבאיות וזמרים מפורסמים כמו אילן ואילנית, יהורם גאון.. התלמידים היו שולחים הודעות בכתב, ד"ש עם שיר לחברים שלהם, ובהפסקה הייתי מקריאה את ההודעות ומשמיעה שירים.

כמו כן, באותה תקופה היו חילופי תלמידים בין הקיבוצים הסמוכים. בשבוע ראשון התארחה בביתי (במבועים) חברת קיבוץ מיד מרדכי, ושבוע לאחר מכן התארחתי בקיבוץ יד מרדכי. לראשונה נחשפתי למצנם בקיבוץ! חיי המשפחה שם נראו לי שונים לחלוטין. בקיבוץ היה חדר אוכל אחד לכל חברי הקיבוץ והילדים ישנו בחדר ילדים עם כל ילדי הקיבוץ (בנפרד מההורים).

הייתי תלמידה שקדנית וחרוצה מאד. בין השאר זכיתי במקום ראשון בחידון תנ"ך בבית הספר וקיבלתי כפרס את מילון אבן שושן ואטלס מהודר. בית הספר השפיע עליי רבות. שיטת הלימוד הייתה להקנות לתלמידים את הכלים להתמודד עם נושאים/חומרים חדשים באופן עצמאי ולא רק ללמוד בעל פה את החומר הנלמד בכיתה. שיטה זו הביאה לפיתוח היצירתיות שלי. קו מחשבה של "איך אני יכולה לשפר את הקיים" או "מה חסר ואפשר להשלים". השיעורים עם המורה לתנ"ך היו מעניינים ומרתקים ובנוסף שיעורי הטבע והגיאוגרפיה היו מעשירים מאד.

למדתי שנתיים בתיכון מקיף ג' בבאר שבע. לאחר מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 משפחתי עברה דירה לחולון. את כיתות י"א ו-י"ב למדתי בבי"ס מיטרני במגמת כלכלה. המעבר מחיי הכפר לחיים בעיר גרמו לי למשבר אישי לא פשוט, היות ובגיל ההתבגרות היא נאלצתי להיפרד מחברי ילדותי ולהשתלב עם חברים חדשים. ההורים שלי החליטו לעבור לעיר מתוך ראייה לעתיד הילדים. הם חשבו שאפשרויות ההתפתחות של הילדים בעיר גדולה פי כמה מהאפשרויות להתפתח במרכז כפרי בדרום הארץ.

בשנת 1978 התגייסתי לשירות בחיל האוויר. ההתפקיד הראשון היה פקידת מבצעים, שירתי ב"בור" של הבסיס (נקרא מפי"כ). בדומה למקלט תת קרקעי עמוק באדמה. השליטה על כל אירועי הבסיס התבצעה מה"בור". הייתי חיילת מצטיינת, והועברתי ליחידה מבצעית כקצינת מבצעים. לאחר שהתחתנתי עם סבא אלי נולדו לי שתי בנות ובהמשך נאלצתי לעשות הסבה לקצינת ניהול – טיפול בצוותי אוויר (טייסים ונווטים) בלשכת ראש להק אוויר. בזכות הצטיינותי קודמתי לדרגת סרן ע"י מפקד חיל האוויר. טרם הגעתי לדרגת רב סרן, החלטתי לפרוש מצה"ל ולהיות זמינה יותר למשפחה. תקופת שירותי בחיל האוויר היתה אחת מהתקופות היפות ביותר בה זכיתי. עד היום אני מעריכה ומוקירה את הלוחמים בצה"ל ובדגש על חיל האוויר.

את בעלי, אלי, הכרתי בתקופת מבחני הבגרות. הכרנו דרך חבר שלו מהשירות בחיל האוויר שיצא עם השכנה שלי. התחתנו בתאריך 11.9.1978 ונולדו לנו שתי בנות מקסימות: טל (אימא של לביא) ומיה. יש לי שלושה נכדים מרהיבים בכל מובן: הראל (16), לביא (13) ויעל (8). למדתי לבשל (מאימא שלי) מאכלים ועוגות טעימים במיוחד. אני מארחת ומפנקת את המשפחה וכולם מרגישים שאני אוהבת אותנו הכי הרבה בעולם.

חשוב להזכיר שבתקופה בה גידלנו את הבנות, המצב כלכלי היה קשה מאוד, האינפלציה הייתה גבוהה מאוד (עלתה ב-400%!, חווינו קשיים בגלל רמה גבוהה של יוקר המחייה. מזון, בגדים והמשכנתא עם ריבית של 13%! – בהשוואה להיום הריבית בערך עומדת על 5%). בזכות עבודה קשה והתמדה המשכנו להתאמץ ולגדל את הבנות לתפארת. שתיהן נשים איכותיות, טובות לב ועם השכלה גבוהה -בעלות תואר שני ומסודרות מבחינה כלכלית, שוחרות מוסיקה, מנגנות ואף נבחנו במבחן בגרות במוסיקה – 10 יחידות.

בהמשך הדרך למדתי תואר ראשון בשוק ההון והביטוח ותואר שני במנהל עסקים רב תחומי. השתלבתי בהקמה של חברות ידועות במשק. הייתי בין מקימי אגף ביטוח חיים של חברת ביטוח ישיר. הבאתי את הבשורה של תהליכי עבודה אוטומטיים ישירים מול לקוח כגון שאלון אישי הבודק את המצב הרפואי משפחתי, מקצועי ופיננסי טרם ההצטרפות לביטוח למקרה מוות, אובדן כושר עבודה וכיוב'. מילאתי תפקיד של החתמת הראשית בחברה. בהמשך הייתי מנהלת ההקמה של תפעול הייעוץ הפנסיוני עבור חמישה בנקים (נושא חדש בעולם הפיננסי). לאחר מכן, מילאתי תפקיד מנכ"לית של חברת פוליסי צ'ק, חברה המתמחה במציאת טעויות חישוב של חברות הביטוח בביטוח מנהלים וחיסכון. כיום אני מפתחת תכניות לימודים בתחום הפיננסי לילדים בבית ספר יסודי כולל כתיבת ספרים ומערכי שיעור בנושא.

כתבתי שלוש סדרות של ספרים:

א.     הדרך הישירה לעולם העסקים (העלאת מודעות לחשיבה עסקית)

ב.     מחבקים את ABC באהבה (הכרת האותיות הגדולות והקטנות של ABC דרך סיפורים (עלילות)

ג.      מחשבות אצילות (ערכים, ביניהם שמירה על כדור הארץ, והקורונה)

הסדרה הראשונה בתחום החינוך הפיננסי נכתבה לפני כ- 24 שנים. הספרים  שכבו במגירה היות והייתי עסוקה בעבודה שוטפת לפרנסת המשפחה. כיום הספרים שלי מפורסמים באמזון, הוזמנתי לסין לאחת מאוניברסיטאות היוקרתיות בתחום הסחר והכלכלה והצגתי את הנושא של חינוך פיננסי לילדים. לצערי, מגפת הקורונה וצמצום תקציב החינוך בסין עצרו את המשך התהליך.

מוסר ההשכל

כאשר יש חזון, אתה פועל למימוש החזון – גם אם עברו שנים רבות. אם אתה מאמין שהמוצר שלך איכותי, יש ביקוש, והמוצר מתאים לכל עת, הרי  שניתן להגשים את החלום בזכות האמונה שלך בעצמך ובאמון שלך באנשים טובים שיעזרו לך בהמשך הדרך.

הזוית האישית

לביא הנכד המתעד: היה לי מאוד מענין לשמוע על הילדות של סבתא וללמוד דברים חדשים עליה.

סבתא עופרה: שמחתי לשתף את הנכד האהוב שלי, לביא, דור ההמשך בחוויות שעיצבו אותי לאורך השנים. ראיתי בשיתוף החוויה חשיבות רבה בהעברת מסרים מתוך הניסיון שצברתי. והמסר החזק והחשוב ביותר הוא: כשם שהאדם מתייחס לעצמו, כך הסביבה תתייחס אליו, מכאן המקור להצלחה בחיים.