מאגר סיפורי מורשת

שמי מירי (מרים) נתנאל לבית קליצ'בסקי. נולדתי בשנת 1944 ונקראתי על שם סבתי מרים, אימא של אמי, שלא זכיתי להכיר. היא נפטרה בסמרקנד, אוזבקיסטן, לאחר ששוחררה מהשבי הרוסי בסיביר. אמי, מלכה, בת מרים ויצחק דון, ילידת 1912 בוישקוב שבפולין, עיר קרובה לוורשה, ואבי, מיכאל, יליד 1909, בן שולמית ושמואל קליצ'בסקי, שאיבדו את חייהם בטרבלינקה. לצערי, גדלתי בלי סבא וסבתא משני הצדדים.

אני עם הוריי, מלכה ומיכאל קלצ'בסקי

עליית הוריי ארצה בדרך בלתי לגאלית

הוריי הוכשרו במשך שנים לקראת עלייתם ארצה, למדו על הארץ ואת השפה העברית, כדי לעלות כחלוצים ולהקים קיבוץ בארץ ישראל. העלייה הבלתי לגאלית מומשה בדצמבר 1937, באוניית משא דרך איטליה. בלילה קר וגשום הורדו סירות ליד חופי נהריה וחמקו בעזרת אנשי ההגנה מעיני הבריטים שלא הרשו ליהודים להגיע ולהתיישב בארץ ישראל. הם הולבשו מיד בבגדי עבודה, מצוידים במעדרים וכלי עבודה אחרים ועם שחר הוסעו במשאיות למקום שהוכן עבורם ליד כפר סבא. שם הקימו את קיבוץ משמר הכפר. הם עסקו בעיקר בבניית המקום ושמירה על הגבול מפני מסתננים ערבים מהסביבה. אמי הייתה אחות וגם אקונומית ובלילות עסקה בשמירה ואיתות. לאחר שנים מעטות התפזרו חברי הקיבוץ לקיבוצים ותיקים יותר, הורי החליטו להתיישב בכפר סבא. בשנים ראשונות גרנו בצריף בלי חשמל ומים זורמים, השירותים והמקלחת היו בחצר המשותפת לכמה משפחות. להוריי נולדו ארבעה ילדים, אני השנייה.

ילדותי בארץ הקודש

אחי הבכור איציק ואני נולדנו בבית חולים בילינסון, כי בכפר סבא לא היה בית יולדות. אבי שירת בהגנה ולמשרתי ההגנה הייתה זכות לרכוש בית בשיכון על פי מפרט שניבנה עבור המשרתים. הייתי בת 4 כשעברנו לבית בנוי עם חשמל ומים בבית. בחצר הבית הורי גידלו עופות, עיזים, עצי פרי וירקות לשימוש המשפחה. גם בשנות הצנע כשהיה מחסור באוכל, לנו היה שפע מגידול עצמי. בשנים אילו לא היה רדיו או טלוויזיה, על כן את הערבים העברנו במשחק עם ההורים, משחקי קופסה ובעיקר אהבנו שחמט ודמקה. בילדותי שחקנו הרבה ברחוב עם ילדי השכנים. קלאס, 5 אבנים, גולות, מקלות ודילוגים, ים יבשה וכדור עף. הייתי בנבחרת של בית הספר בכדור עף. תחביבים: התעמלות אומנותית, רכיבה על אופנים עם חברים לשדות ולמרחקים. כל שבת טיול על אופניים עם ילדי הכיתה. החברה מהילדות עד היום בקשר עם יהודית פרל היום קופרמן וחברים משכונת אליעזר שלמדו איתנו בבית הספר עד כיתה ח'. מהתיכון כבר היו לנו גם חברים חדשים מיישובי הסביבה. מורים שאהבתי: ראשונה אסתר שושני. ואחר כך שאול איסק, היה מאוד חברי ואירח אותנו בשבתות בחצר ביתו. הקמנו יחד ספריה בבית הספר בשעות הפנאי.

עם אחי הבכור איציק

בית הספר

בית ספר "ברנר" בכפר סבא, היה מבנה שתי קומות וחצר גדולה שכללה גם שטח חקלאי לשעורי חקלאות ושעורי התעמלות (לא היה אולם ספורט). בימי גשם שיחקנו עם המורה בכיתה. בית הספר כלל שמונה כיתות לימוד וחצר שכנה. זה התיכון שבו למדתי שנתיים ואחר כך אקסטרני בתל אביב. מקצועות לימוד: בכיתה א' למדנו בעיקר קריאה, כתיבה וחשבון. בהמשך נוספו מקצועות טבע, מולדת, תנ"ך הנדסה, אנגלית וערבית. היסטוריה וידיעת הארץ. אהבתי בעיקר מקצועות חשבון והנדסה, מולדת, והתעמלות ובאילו ממש הצטיינתי.

השירות הצבאי

שירתי במחנה מטכ"ל בקריה בתל אביב, מחלקת תשלומים. המחלקה הייתה אחראית על תשלומי חיילים משוחררים, זכויות ולפעמים גם חובות על אובדן ציוד במהלך השירות. פעם בשבוע נשארתי בבסיס לשמירות. חוויות היו לרוב: יצאנו לשירות לאומי ועזרנו במסיק זיתים. הבסיס שלנו אימץ ישוב של עולים חדשים בגוש תל מונד ומידי פעם נסענו לחגוג איתם בחגים ובאירועים שונים כמו פורים ונטיעת עצים בט"ו בשבט.

בשירות הצבאי – יום נטיעות עם ילדי המושב

כיום

כיום אני גמלאית. בעבר עבדתי באל על כמזכירה של סמנכ"ל. תיאמתי פגישות הנהלה, ישיבות מזכירות וכתיבת פרוטוקולים של הישיבות. החוויות היו רבות. כעובדת חברת תעופה קיבלנו כרטיסי טיסה לכל העולם לי ולמשפחתי וניצלנו אותם. בחורף קצת ממתנת את הפעילות בים ובמקום זאת, הולכת פעמיים בשבוע להתעמלות במתנ"ס. לפעמים מפגשים והרצאות מעניינות או מפגש עם חברות. פעם בשנה טיולים מרתקים כולל ארה"ב, הוואי, אפריקה ואירופה. בקיץ אני מתעוררת בשעה 05.00, מתארגנת לנסיעה לים, צועדת, שוחה בים, שותה קפה עם חבריי השחיינים וחוזרת הביתה בסביבות 08.30. החלפת חוויות בצהרים עם בעלי, מנוחה ומפגש עם הנכדים. תחביבים שלי: טיולים בארץ עם קבוצות ומדריך או טיולים משפחתיים, כמו כן אני מטיילת גם הרבה בחו"ל.

המשפחה שהקמתי

את דודו נתנאל (נתנאלוב) הכרתי דרך חברה משותפת כשעדיין הייתי חיילת. נישאנו ב-17.9.1962 באולם צבאי. את החופה ערך הרב הצבאי גד נבון ועברתי לגור בפתח תקוה מכפר סבא עיר הולדתי. הקמנו משפחה: 3 ילדים, 2 בנות ובן. הבכורה גליה יוגב, למדה ביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים וכיום מזכירה בישוב אלי עד ברמת הגולן. שניה אירית שפירא, סיימה תואר שני במיקרוביולוגיה וכיום עורכת מחקר הסרטן באוניברסיטת הריאל. צפי בן זקוניי עובד בתעשייה הצבאית. מלחמת ה-7 באוקטובר הביאה עימה המון כאב וצפייה בכלי התקשורת. נכדיי פונו מקיבוץ שניר שבגליל העליון, ליישובים יותר רחוקים מהמלחמה וביקרתי אותם המון פעמים עם מצרכים, בגדים ומשחקים לילדים. וכמו רבים כמוני דאגנו גם למפונים אחרים ולחיילי צה"ל.

שבט נתנאל ביום הולדתה של בתי הבכורה גליה

הסקרנות שהביאה אותי להכיר תרבויות

הסקרנות הביאה אותי למפגש שבטים אינדיאנים בארה"ב וקנדה ולאחרונה טיול לאתיופיה המרתקת. אני אוהבת להכיר תרבויות שונות, מנהגים וקולינריה. במסגרת "אסכולות", השתתפתי במפגשים עם מרצים, כל פעם על מדינה שונה, מלווה בסרט על אותה מדינה ובערב ספרים, תשבצים וסודוקו. בינואר 2020 רגע לפני הקורונה יצאתי לחוות מדינה מיוחדת ומרתקת – אתיופיה. הגענו היישר לחגיגות הטימקט – חג ההתגלות בנצרות האתיופית. מאוד צבעוני בלבוש מסורתי וקייסים, כוהני דת מקומיים עם שמשיות מקושטות. הצפון ירוק ופורה ומאופיין באוכלוסייה נוצרית וכנסיות מרהיבות, חלקן חפורות באדמה. בדרך עברנו בנילוס הכחול שהוא חלק מהנילוס הגדול. הדרום מאוכלס שבטים שונים זה מזה, לבוש מועט, חלקם צבועים באדמה אדומה ואינם מתרחצים. שבטים אחרים עם צלחות חימר בשפה התחתונה או טבעת מתכת בתנוך האוזן והילדים ברובם ערומים. בגונדר נפגשנו עם יהודים שמחכים חודשים ואף שנים כדי לעלות לארץ ובינתיים עסוקים בלימוד השפה העברית והגברים לומדים תורה ומתפללים. תמיד חלמתי לטייל בעולם, הסקרנות לקחה אותי למקומות מרתקים ועדיין התשוקה קיימת בי. בשלב די מאוחר בחיי רציתי מאוד לעזור לאנשים ולכן למדתי רפואה סינית, שיאצו ותזונה מקרוביוטית. עסקתי בטיפולים משולבים בקליניקה שלי כעצמאית.

הזוית האישית

מירי: מאוד נהניתי לעבוד עם הראל אוחיון, ילד מקסים, חייכן ושיתף פעולה בצורה הכי טובה. ניכר שהראל ילד מוכשר ויצירתי שתמיד רואה את האחר ובעל נתינה.

הראל: מירי אדם מאוד מעניין, למדתי ממנה המון על החיים ובכלל. נהניתי מאוד להיפגש איתה כל שבוע ולשמוע את הסיפורים הנפלאים שלה. כיף לראות שלמרות כל מה שהם עברו, הם נשארו חזקים ובנו מדינה לתפארת.