מאגר סיפורי מורשת

שמי עמית, ואני משתתפת השנה בתוכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, אתי יעקבי. במהלך התוכנית הייתה לי ההזדמנות לשבת עם סבתא ולשמוע על חייה, על ילדותה ועל המשפחה שלנו. הסיפור הבא הוא הסיפור שלה, כפי שסיפרה אותו:

ילדות

שמי אתי יעקבי, נולדתי ב-24 בדצמבר 1944 בכפר סבא, ישראל. הוריי נולדו בפולין ועלו לארץ בשנת 1936, לאחר עליית היטלר לשלטון בגרמניה והתגברות הפעולות נגד היהודים בפולין. בני משפחותיהם שנשארו בפולין נספו בשואה.

שנות ילדותי הראשונות עד כיתה ה' עברו בעיר בת ים, שם למדתי בגן ובבית ספר דתי. היינו בכיתה רק של בנות. בבית הספר היסודי נהנינו לשחק בהפסקות במשחקי קלאס, קפיצות עם חבל ולעיתים גם משחקי קפיצות בין שני חבלים. שיחקנו גם במשחקי כדור שונים כמו מחניים וכדור עף. באותה תקופה הגיעה עלייה גדולה של יהודים מארצות שונות ונאלצנו ללמוד במשמרת שנייה, כלומר מהשעה 12:00 עד 16:00. תקופה זו הייתה פחות נעימה כי לא נשאר לנו זמן למשחקים אחר הצהריים. גרנו קרוב לים והיו הרבה גינות סביב הבית בהן היינו מבלים עם חברים וחברות בשעות הפנאי. באמצע כיתה ה' עברנו דירה לגבעתיים שם השתלבתי בבית ספר "כצנלסון", שהיה בית ספר ממלכתי שבו למדתי לראשונה בכיתה מעורבת בנים ובנות. זה היה לי מוזר, אבל בזכות מחנכת מעולה, אירה נשר, שדאגה מאוד לשלב אותי חברתית, הצלחתי לעבור תקופה זו בקלות. התחברתי עם ילדה מהכיתה ויחד איתה הצטרפתי לצופים. בצופים היו לנו פעולות בנושאים מגוונים, למדנו על אירועים הקשורים בהיסטוריה ובגיאוגרפיה, יצאנו לטיולים ולמדנו שימוש בחבלים וקשרים שונים כמו קשר מוט, קשר דייגים ועוד. הייתי בתנועה עד סוף כיתה י"ב. יש לציין שאנחנו חברות טובות עד היום. לפני מספר שנים נערך מפגש עם החברים מהצופים ואנחנו מקפידים לשמור על קשר רציף. החברות בתנועת הצופים הייתה מאוד משמעותית עבורי בגלל ההשתתפות בטיולים, הדרכה ופיתוח קשרי חברות טובים.

המשחקים ששיחקנו בהם בחוץ היו: תופסת, קלאס, מחניים, מחבואים, הולה הופ. ובבית שיחקנו במשחקי קופסא שונים כמו מונופול, חבילה הגיעה, ריצ'רץ', דוקים, ואבני פלא (כמו לגו).

סבתא אתי עם אחיה ואחותה בשנת 1958 (בת 9)

תקופת הבגרות

בשנת הלימודים האחרונה בביה"ס, כיתה ח', נערך מבחן בכל הארץ שנקרא "סקר", לפיו נקבע באיזה בי"ס תיכון נוכל ללמוד. היו אז בתי ספר תיכון עיוני או מקצועי. רק אלה שעברו את הסקר יכלו ללמוד בבית ספר עיוני. עמדה בפניהם גם הזכות ללמוד בבתי ספר מקצועיים במקומות שמגישים למבחני בגרות. למזלי עברתי את מבחן הסקר וכך יכולתי ללמוד בתיכון עיוני, ואז נרשמתי לתיכון "דוד קלעי". הכרתי חברים וחברות חדשים, חלקם היו איתי בבית הספר היסודי או בצופים. הייתה אווירה נעימה וזכור לי שהיו כמה תלמידים ש"דאגו" שגם תהיה משעשעת. למדנו באותה מסגרת שנתיים – כיתה ט' ו-י'. אז נחלקנו למגמות שונות והגשנו בקשה לשיבוץ במגמה שרצינו: ספרותית, ריאלית או ביולוגית. ההחלטה הסופית הייתה של הצוות החינוכי שבדק את ההישגים של התלמיד/ה. הישגיי הלימודיים היו גבוהים ויכולתי לבחור בכל מגמה, אך בחרתי במגמה ספרותית בגלל אהבתי לקריאת ספרים ועיסוק בשפה העברית.

בכיתה י"א וי"ב היינו בהרכב חדש כי הגיעו לכיתה שלי ילדים מהכיתות המקבילות. מחנכת הכיתה עשתה פעילויות שונות לגיבוש הכיתה. יצאנו לטיולים במסגרת בית ספר ובכיתה י"א נסענו לקיבוץ מחניים בגליל העליון שם עזרנו בעבודות חקלאות שונות בהתאם לצורך של הקיבוץ. הקבוצה שלי עסקה בקטיף תפוחי עץ וזו הייתה חוויה מיוחדת של שהייה מחוץ לבית וטעימה של חיי קיבוץ. בכיתה י"ב רוב הלימודים התמקדו בהכנות לבחינת הבגרות ובמקביל אחרי פורים התכוננו למסיבת הסיום. בסוף שנת הלימודים, חגגנו את סיום הלימודים במופע בהשתתפות חלק מהתלמידים הבוגרים בחצר בית הספר בהשתתפות ההורים. היה מרגש מאוד. במעמד זה קיבלנו תעודות גמר שמציינות סיום ארבע שנות לימוד בתיכון. את תעודות הבגרות קיבלנו מספר חודשים לאחר סיום הלימודים. סיימתי בגרות מלאה. שבועיים אחרי מסיבת הסיום של התיכון התגייסתי לצבא.

שירות צבאי

התגייסתי לצבא ביולי 1968, שבועיים אחרי שסיימתי את כיתה י"ב ואת בחינות הבגרות. הייתי בטירונות במשך שישה שבועות ובסיומה שיבצו אותי לתפקיד בחיל האוויר. הייתי פקידת מבצעים. עברתי קורס ארוך ואחריו שובצתי במקום מרכזי של החיל. עבדנו מאוד קשה כי בדיוק התחילה מלחמת ההתשה. היינו מופקדים על התעבורה של מטוסי הקרב. בתחילת השירות בתפקיד היינו בצוות של ארבע בנות ואחרי תקופה הפכתי להיות אחראית המשמרת והייתה לי הרבה אחריות. היה לי שירות צבאי מאוד מעניין. השתחררתי במרץ 1970 ובאוקטובר כבר התחלתי את לימודיי באוניברסיטה. עם שחרורי מהצבא נרשמתי ללימודים באוניברסיטת בר אילן שם למדתי ספרות ולשון ובמקביל לימודי הוראה בחטיבה עליונה. סיימתי תואר ראשון עם רישיון הוראה ולאחר מספר שנים למדתי גם תואר שני בספרות.

מקצוע ועיסוק

עסקתי שלושים ושמונה שנים בהוראה. בתחילה לימדתי ספרות ולשון בתיכון ומאוחר יותר עברתי ללמד בכיתות ז' וח'. כל השנים הייתי מחנכת כיתה ומספר שנים חינכתי גם שתי כיתות במקביל. נהניתי מאוד מההוראה, יצרתי קשרים טובים עם התלמידים וחלקם שומרים איתי קשר עד היום. אהבתי מאוד את עבודתי ואת התלמידים ושמתי לעצמי למטרה: לסייע לכל תלמיד להאמין בעצמו וביכולות שלו. ללמד אותם להבין, שכל אחד יחיד ומיוחד ויכול להגשים כל חלום אם ישקיע מאמצים ויתמיד בכך. השקעתי גם מאמצים בגיבוש הכיתות שחינכתי, להשכין אווירה של קבלת השונה, ולשמחתי הצלחתי ברוב השנים. בוגריי סיפרו לי שהם נמצאים בקשר עם חברים מהכיתה גם שנים רבות לאחר שסיימו ללמוד יחד ועל כך גאוותי.

לפני 11 שנים פרשתי לגמלאות מההוראה, התפניתי לבלות עם הנכדים והנכדות האהובים שלנו, לבלות עם חברים, להקשיב להרצאות ולצפות בסרטים במסגרת "זמן אשכול" בסינמה סיטי.

הקמת המשפחה

בשנת 1973 הכרתי את דני ולאחר תקופת היכרות קצרה החלטנו להינשא ולהקים ביחד בית ומשפחה. נישאנו ב-4 באוקטובר 1973, יומיים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים. דני גויס מיד ב-6.10.1973 ושירת במילואים כתשעה חודשים עם חופשות קצרות. עם סיום המלחמה, עברנו לגור בבת-ים שם הקמנו את משפחתנו, עם הולדת אמיר, דרור והדס.

אני (עמית) וסבתא שלי בפיקניק משפחתי

הזוית האישית

סבתא אתי: נהנתי מאוד מהחויה ושיתוף ההיסטוריה שלי עם נכדתי האהובה. המסר שלי לנכדיי: האמינו בעצמכם וביכולות שלכם! היו סקרנים ושאפו להגשים כל מטרה שאתם מציבים לעצמכם. היו קשובים לאחרים וכבדו אותם, גם אם הם שונים מכם ובעלי דעות שונות משלכם.

הנכדה המתעדת עמית: היה לי מאוד מעניין לחקור על העבר של סבתא שלי ולגלות עליה דברים שלא ידעתי לפני כן. התעניינתי מאוד בסיפור שלה ומאוד נהניתי שהיא שיתפה אותי בקורות חייה. היה לנו זמן משותף ביחד לשוחח ולהכיר את סבתא שלי יותר טוב בנושאים שלא הייתי חושבת לדבר איתה עליהם, אלמלא עבודת התיעוד הזו. זה דבר שלא יצא לי לעשות עם סבתא שלי בעבר – לשבת איתה, לדבר ולשמוע אותה נפתחת ומספרת את הסיפור האישי מהילדות שלה זה משהו שריגש אותי והעשיר אותי. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת!