מאגר סיפורי מורשת

שמי זוהר, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, לאה יזדי. יחד אנו מתעדות סיפור מחייה של סבתי ומנציחות אותו במאגר המורשת.

לאה יזדי נולדה בטוניסיה, בעיר גאבס, למשפחה גדולה ועמידה מאוד של כעשרה ילדים, להוריה יוסף פרטוק וז'איה עמר. לאה מספרת: "אני ואחיי למדנו בבית הספר הצרפתי שם, והיינו נוסעים לבית הספר בעזרת סוס וכרכרה כל יום. בבית הספר דיברנו צרפתית, אך בבית דיברנו ערבית. גדלתי במשפחה דתית, וכיום אני מסורתית." בתקופת השואה בטוניס, לפני שסבתי נולדה, הנאצים לקחו מאביה יוסף שהיה צורף הרבה זהב, אך עדיין מצבם הכלכלי היה יחסית עמיד.

עלייה לארץ ישראל

כשסבתי הייתה בת 7 וחצי, בשנת 1956, הם עלו לארץ באונייה. בהתחלה הם שהו במרסיי שבצרפת עם עוד עולים מצפון אפריקה, והם הסתדרו מבחינת שפה מכיוון שידעו צרפתית מהבית. לאחר שלושה חודשים הגיעה אונייה שהביאה אותם לארץ. הם נשארו כשלושה חודשים בגבעת המורה. "היה מאוד חם, וקיבלנו כוויות שמש. הוריי קנו בית בעפולה עילית, נשארנו שם שנתיים, ואז עברנו לרמת גן. למדתי בבית הספר היסודי יבנה."

היכרות עם סבי

סבי בני גר בגבעתיים באותה תקופה, וסבתי עבדה בבנק דיסקונט מול ביתו. סבי ומשפחתו היו לקוחות של בנק זה. אביו של סבי, סבא רבא יעקב, הגיע לבנק וסבתי תפסה את עינו. הוא רמז לבנו בני, סבי, ללכת להכיר אותה. הם יצאו במשך עשרה חודשים והחליטו להתחתן. לאחר החתונה הם עברו לבניין של זוגות בקריית הרצוג, שהו שם תשע שנים ונולדו להם שלוש בנות: קרן (1973), עדי (1976), ואמי אביגיל (1980). כשאמי הייתה בת שנה הם עברו לבית ברחוב פבריגט ברמת גן. לאחר מכן נולדו חגית (1985) ואורנית (1990).

החיים בישראל

ב-2007 הם עברו לביתם הנוכחי בנווה עוז, פתח תקווה. אנחנו עשרה נכדים בגילאים שונים, אך מחוברים מאוד. המשפחות נפגשות בכל החגים, ובכל שבת או ערב שישי אנחנו נפגשים בבית של סבא וסבתא לעשות קידוש. כולנו גרים במרכז אז קל לנו להיפגש.

מורשת משפחתית

סבתא שלי ואחיותיה קיבלו בירושה צמידי זהב מסבתא ז'איה וסבא יוסף (הוריה). ולכל הבנות של סבתי (דודותיי) קיבלו גם צמיד זהב.

חיי היום-יום

סבתי יצאה לפני ארבע שנים לפנסיה בגיל 70, ומאז נשארת בבית, מכינה אוכל לכולם, דואגת לנכדים ולסנופי כלבם. לפעמים היא גם הולכת להרצאות בבית רשיש. היא אוהבת להכין לי בריקה, ספינג', סביח, פתיתים, מרק עוף, גונדי ועוד. אני וסבתא אוהבות לאפות ולבשל ביחד, מכינות עוגיות שוקולד צ'יפס, ג'לי, ואוהבות גם לסחוט מיץ תפוזים ומיץ אשכוליות. אנחנו לפעמים ממציאות מתכונים ביחד.

סבתא שלי ממש אוהבת לצפות בערוץ ויוה ובטלנובלות טורקיות. היא עושה פיזיותרפיה ולפעמים הולכת איתי בשכונה. תמיד שאני ישנה אצל סבא וסבתא שלי בחופשות, אני וסבתא שלי קמות ב-11 בבוקר ואוכלות ארוחת בוקר של חביתה וירקות. סבתי הייתה תופרת וסורגת בעבר, סוודרים, צעיפים, כובעים ושמיכות. אני אוהבת לעשות לסבתא לק והיא קולעת לי צמות. המסר של סבתא שלי הוא: "סוף מעשה במחשבה תחילה, למעשים ולדיבורים יש כוח."

הזוית האישית

זוהר הנכדה המתעדת: סבתא שלי היא אחד האנשים המשמעותיים בחיי. תמיד כשאני באה לבקר אותם, עולה לי חיוך על הפנים. היא אישה מאוד ידידותית שמעלה חיוך בפניו של כל מי שנמצא בחברתה.

נהניתי מאוד מהעבודה הזו. היא לימדה אותי שלמשפחה שלי יש סיפורים מדהימים ומרתקים, ושבסך הכל צריך לחקור. הפרויקט לימד אותי כמה חשוב לבלות זמן עם המשפחה ושזה מהנה מאוד. אני וסבתא שלי עברנו חוויות מדהימות במהלך התכנית ולמדנו יותר אחת על השנייה. הדרך שסבתי עברה הרשימה אותי, המסע שהיא עברה, מילדה קטנה בטוניסיה למשפחה גדולה ומשגשגת בישראל, מרשים אותי כל יום מחדש.

סבתא לאה: נהניתי מאוד לשתף את נכדתי בסיפורי וזיכרונותיי. הפעילויות היו נחמדות מאוד ונהנינו. היה מאוד נחמד לשבת ביחד ולדבר אחת עם השנייה, והכל היה מאוד מהנה. לסיכום, נהנינו מאוד מהעבודה המשותפת, נהנינו מהזמן המשותף ביחד ומכל הפעילויות הקשורות לתכנית שהיינו בהן. והכי חשוב, התכנית גרמה לי ולנכדתי לבלות ביחד יותר.