מאגר סיפורי מורשת

שמי אלה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבי, שלום שני. יחד אנו מתעדים סיפור מחייו של סבי ומנציחים אותו במאגר המורשת. כך סיפור לי סבי:

הילדות בפולין והעלייה לארץ ישראל

ב-4 בדצמבר 1930 נולדתי בוורשה שבפולין, בן בכור להוריי, בחורף מאוד קשה עם שלגים כבדים מאוד. עם לידתי עברנו לגור בעיירה בשם ווינגירוב, קרוב לסבא שלי שהיה רב וכותב ספרים. נולדו לי שני אחים: אחות בשם אסתר ואח בשם אברהם על שם סבי. אבא שלי עבד בחנות שמכרה מלח, וסבא שלי היה לוקח אותי לטייל ביערות שהיו בסביבה.

לימים, טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה, רצינו לעלות ארצה, אך היינו צריכים ויזות (אשרות כניסה). סבא שלי, הרב אברהם ילין, שלח מכתב לרב קוק בבקשה לסייע למשפחה להשיג אשרות כניסה לישראל.

החיים בתל אביב והחברות בתנועת האצ"ל

הגענו לארץ בשנת 1935 באונייה גדולה. גרנו בצריף מאוד קטן ברחוב קריית ספר בתל אביב. למדתי בבית ספר עממי בשם ביל"ו – בית יעקב לכו ונלכה בתל אביב. המקצוע שהכי הייתי טוב בו היה מתמטיקה, אהבתי מאוד, והמורה היה אומר לי "שניידר, תן ציונים לתלמידים". לא הייתי תלמיד מצטיין אבל די טוב.

בגיל 14 הצטרפתי לאצ"ל (ארגון הצבאי הלאומי) ואחרי מספר שנים הייתי מפקד. יש לי בבית זימון למנחם בגין. כשהייתי באצ"ל הייתי מדביק כרוזים בתל אביב להצטרפות לאצ"ל, והבריטים תפסו אותי ורצו לעצור אותי, אבל היות ולא היה לי דבק בידיים, הם לא היו יכולים להוכיח שעשיתי זאת ואז שחררו אותי. כל זה קרה ליד חנות שקראו לה "פיל", היום ליד שוק הכרמל.

השירות בצה"ל

כשקמה המדינה קיבלתי צו גיוס לתפקיד מ"כ (מפקד כיתה) באחת היחידות. בהמשך קיבלתי זימון לקורס קצינים. הייתי מפקד חטיבת אלכסנדרוני במהלך כל השירות הצבאי. אחד המפקדים שלי היה אריק שרון, שלימים הפך להיות ראש ממשלה.

במסגרת השירות הצבאי שירתי בהר הצופים. באחד הימים הגיע לביקור יצחק רבין שאמר לי "שניידר, אתה לא שם לב שהירדנים מסתכלים עליך, מסוכן לעמוד כאן". נלחמנו במקום שנקרא 'כיס פאלוג'ה'. חייל שעמד לידי היה חבר באחד הקיבוצים, ולאחר מספר שנים עליתי לקבר שלו.

החיים המקצועיים וההיכרות עם סבתא

אחרי הצבא הלכתי לחפש עבודה, והייתי חרט במפעל שנקרא 'סדן' בתל אביב. תקופה מסוימת גם עבדתי בקול ישראל.

את סבתא פגשתי בתל אביב בזמן ההמתנה בתחנת האוטובוס. התווכחנו על המספר של האוטובוס, ומשם יצרנו קשר. היא הייתה אחות בבית החולים 'הדסה'. התחתנו בשנת 1960, גרנו ברחוב הגיבור האלמוני 34 בתל אביב. הקמנו משפחה לתפארת ונולדו לנו שני בנים ושתי בנות.

יום אחד בעיר, סבתא אמרה לי שנגמר לנו הכסף בחשבון הבנק ורצוי שאמצא מקום עבודה אחר. התקבלתי לעבודה ב'מכשירי גולדברג, תעשייה אלקטרו-אופטית' של הפרופסור עמנואל גולדברג, שהוא חתן פרס ישראל. תוך זמן קצר כבר הפכתי למנהל העבודה שם. החברה גדלה ולימים הפכה לחברת אלביט. התקבלתי לעבודה די בקלות וגם העלו לי את השכר פי שתיים ביחס למה שהרווחתי קודם, וסבתא הייתה מאוד שמחה.

חפץ שעבר בירושה

חפץ שעבר מאבא לסבא הוא טלית מאוד מיוחדת, עוד מהמאה הקודמת.

הזוית האישית

אלה הנכדה המתעדת: אני מאוד אוהבת לשאול את סבא דברים שונים ולשמוע אותו מספר חוויות מהעבר. סבא כבר לא ממש צעיר ואני מנסה לשמוע ממנו כמה שיותר פרטים על העבר. סבא עצמו מאוד אוהב לספר ולשתף בכל מיני פרטים שונים מתקופת ילדותו, העלייה לישראל, לחימה באצ"ל ועוד. אני רוצה לומר לסבא שאני אוהבת אותו מכל הלב.

סבא שלום: היה לי מרגש מאוד לשבת עם אלה נכדתי האהובה. בדרך כלל היא מאוד עסוקה בחוגים, לימודים ופעילויות נוספות, והמפגשים שהיו לנו והזמן שישבנו יחד על הילדות שלי היו מרגשים ומשמעותיים מאוד בעיני.