מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשם איוון פרידלנדר בכפר קטן בזמן מלחמת העולם השניה אצל משפחת זמורה, משפחה קתולית שהחביאה את אמא ואותי.

בסוף מלחמת השחרור עלינו לארץ באוניה "עצמאות". בהתחלה כמו כל העולים, היינו במחנה בחיפה ואחר כך עברנו לקיבוץ חניתה. לאחר זמן קצר עברנו להרצליה ומשם לנהריה. אחי הצעיר יונתן גר שם עד היום.

למזרע הגעתי בשנת 1959 לכיתה י', קבוצת "דרור". בצבא שירתי כמו כולם ואת עיקר החוויות צברתי בהר הצופים בירושלים.

את יעל הכרתי במזרע והתחתנו בעפולה, נולו לנו שלושה בנים מוצלחים, וכולם גרים במזרע. יש לנו שבע נכדות מקסימות ונכד אחד נהדר. כלות נהדרות בקיצור משפחה נהדרת. כל חיי עסקתי בניהול והיום כגימלאי אני עסוק בהתנדבויות.

ילדות

סיפור הילדות שלי הוא שונה מכל מה שאפשר לדמיין כיום, עד שנגמרה המלחמה אמא שלי ואני התחבאנו בבונקר. כשנגמרה המלחמה, הבן של המשפחה שאצלה נולדתי, לקח אותנו בחזרה לכפר שבו הוא גר (דולנה ז'דנה). הבונקר היה בסקוסין, והמרחק ביניהם היה גדול כמו מחיפה לתל אביב.

הוא החזיר אותנו לשם כי קיוו שאבא שלי יבוא לחפש את אמא שלי ואותי בכפר, וזה אכן מה שקרה. הוא חזר מאד חולה ולאט לאט התאושש. הוא לא רצה לחזור לארץ, והעדיף להישאר בסלובקיה כי ככה האחים שלו ביקשו. עברנו לגור בעיר אחרת שנקראת יבלונץ- עיר של צ'כים ממוצא גרמני. לערים אז היו שני שמות – שם גרמני ושם צ'כי. יבלונץ היה השם הצ'כי ובגרמנית – גבלונץ. כשנגמרה המלחמה הצ'כים גירשו אותם לגרמניה, וחילקו את הרכוש לגיבורי המלחמה ביניהם אבא שלי שהיה לוחם ופרטיזן.

אני זוכר את הבית שגרנו בו. היתה לנו חצר גדולה, והיתה בה כבשה אחת. אבא שלי היה ספורטאי  סקי. כשהייתי בן שלוש וחצי, הוא לימד אותי איך מחליקים על השלג. מאחורי החצר  של הבית הייתה ירידה גדולה לכיוון הנחל. ומאז לא עשיתי סקי יותר. היום בבית הזה יש מסעדה עם אוכל צ'כי. אני זוכר שהיה מוסך בבית (חניה). כשביקרתי שם זכרתי בדיוק את הדרך מהבית עד לגן הילדים. הלכתי בדרך הזאת ומאד התרגשתי.

הסיבה שהחלטנו לעזוב ולעלות לארץ כי בצ'כוסלובקיה הקומוניסטים השתלטו על המדינה, ואבא שלי לא אהב את זה. הדוד שלי היה שליח עליה, והוא שכנע את ההורים שלי לעלות.

עלינו לארץ בשנת 1949, כשהייתי כמעט בן חמש. עזבנו את הבית בצ'כיה, לכיוון פראג, עלינו על רכבת ונסענו במשך ימים רבים. היה צפוף וחם.  נסענו עד איטליה לעיר שנקראת בארי. שם חיכינו כמה שבועות, ואז עלינו על אונייה שנקראת אוניית "עצמאות". אני זוכר שנפלתי באונייה, ויש לי עד היום צלקת בראש. ההפלגה נמשכה שבוע עד שהגענו לחיפה שם המשפחה קיבלה אותנו.

המסר שלי לדורות הבאים: לעשות הכל למען שלום בין כל האנשים בעולם.

                                                        סיפורה של תמונה

                                        האישה שהצילה את אימי ואותי במלחמת העולם השניה

התמונה צולמה בסלובקיה במהלך טיול שורשים לפני שלושים שנה. בתמונה רואים את שלושת הבנים שלי: דורון, אמיתי ואמנון, נירה, אשתו של דורון, אנושקה ואמא שלי, יאנקה. יעל, אשתי צילמה את התמונה. הייתה התרגשות גדולה כי זאת האישה שהצילה את אימי ואותי במלחמת העולם השניה.

גלגולו של חפץ

מדליה שהיתה שייכת לאבי

החפץ שלי הוא מדליה שהיתה שייכת לאבי, מצאתי את המדליה בין חפציו לאחר פטירתו. המדליה ניתנה לו בשנת 1946, מדליה מברזל, קשורה לבד בתוך קופסה בצורת מלבן. המדליה מראה את ההישגים שהשיג אבי בצבא, במלחמת העולם השניה בסלובקיה. אבי לחם נגד הגרמנים  והצטרף לפרטיזנים והוא קיבל את המדליה אחרי המלחמה. המדליה היא חלק מהסיפור שלי כילד שניצל בשואה, מזכרת מאבא שלי ומעברו.

חלומו של אילן בוידיאו-

אילן הרן הקשר הרב דורי

הזווית האישית

אילן: חוויה נהדרת שצריך שיהיה לה המשך.