מאגר סיפורי מורשת

סיפורו של גדי גרינברג

קוראים לי גדי, נולדתי במחנה עקורים, יהודים מאירופה שניצלו מהשואה במלחמת העולם השנייה, ליד קאסל בגרמניה. לאימא שלי קראו אהובה ולאבא שלי יוסף, שניהם היו מפולין. אבא שלי היה פרטיזן הוא נלחם נגד הגרמנים ביערות ואימא שלי הייתה ניצולה ממחנה הריכוז.

הם עלו בשנת 1948 ממרסיי בצרפת לעיר חדרה. הייתי אז בן שנתיים, ההורים שלי דיברו איתי עברית ויידיש. בימי שישי שבת הייתי הולך עם אבא שלי להתפלל בבית כנסת בשכונה ליד העיר. יש לי אח שקטן ממני בשלוש שנים, קוראים לו יצחק. לי ולאחי היה קשר טוב ואהבנו לשחק ביחד סטנגה, זה משחק כדורגל קטן של אחד מול אחד.

אני ואחי יצחק עם האופניים של אבי בחדרה

בחורף בשנת 1950 היה שלג כבד בארץ, הייתי אז בן ארבע. בשנת 1956 פרצה מלחמת סיני, חפרנו בחצר שוחה, זו מין תעלה שאמורה לשמש כמקלט בזמן ההפגזות. שמענו את ההפגזות, של אונייה מצרית שהפגיזה מחיפה. שמנו סרטי הדבקה על החלונות שלא יראו את האור בלילה.

כשהיה ארבה בישראל, ראיתי איש לוקח את הארבה חי ואוכל אותו.

למדתי בבית ספר "אחד העם" בעיר חדרה. בילדותי שיחקתי בעיקר כדורגל עם חברים. חברים שלי היו מהשכונה ולא היו לי חברים בבית הספר.

בבית הספר רק למדו, היתה אווירה נוקשה של משמעת. העונשים שלנו היו בעיקר לכתוב את אותו משפט הרבה פעמים. אהבתי ללמוד גיאוגרפיה וערבית, אבל לא הרגשתי כל כך קשור למורים שלי.

בית הספר היה במרחק של שניים שלושה קילומטרים מהבית שלי, באותה תקופה לא היו כל כך אוטובוסים, הייתי הולך כל יום ברגל או רוכב על אופניים. ההורים שלי לא עזרו לי בשיעורי בית, אני חושב שגם לחברים שלי לא היתה עזרה מההורים שלהם. בתקופה הזאת הורים לא כל כך ידעו את החומר הנלמד, רובם היו מהגרים מארצות אחרות ועבדו קשה ביום יום כדי לפרנס את המשפחה. גם לא הסיעו אותי לבית ספר כי היו מעט מכוניות והם לא ידעו לנהוג.

לא היתה לי תלבושות אחידה בבית הספר היסודי אבל בתיכון הייתה לי. הזיכרון הכי משמעותי שלי מהתיכון הוא של טיול שבמהלכו הלכנו מים התיכון עד לכנרת.

קנינו חלב בצנצנות ובקבוקי זכוכית. שמרנו את האוכל בארגזים עם קרח. לא היו מקררים. היה איש שהסתובב עם עגלה וסוס ומכר קרח, כל כמה ימים היינו קונים ממנו. קנינו את שאר האוכל במכולת. בילדותי לא היו ממתקים, אכלתי בעיקר לחם עם גבינה צהובה. פעם בשבוע היה מגיע לשכונה שלי איש על אופניים שמכר עיתון "דבר לילדים". חיכיתי לו כל השבוע, המדור האהוב עלי היה סיפור בהמשכים של נחום גוטמן שהיה מצייר וכותב.

כשהייתי בתנועת הנוער "השומר הצעיר", התחפשתי לאינדיאני בפעולה של פורים, זה היה בזמן החורף והתחפושת הייתה ללא חולצה. קיבלתי דלקת ריאות, לכן עזבתי את התנועה. אהבתי לאסוף בולים ושמתי אותם באלבומים לשימור. אהבתי לשמוע את הביטלס והקלטתי את המוזיקה על טייפ סלילים. רקדנו בעיקר ריקודים סלוניים.

בצבא הייתי בחיל הנדסה קרבית. הייתי מדריך של טירונים ומדריך מש"קים שזה מפקד שהוא לא קצין. לימדתי על חומרי חבלה פצצות ומוקשים. במלחמת ששת הימים שירתי בסיני. במלחמת יום כיפור הייתי באפריקה. במלחמת ההתשה הייתי במפרץ תעלת סואץ, עשיתי ביצורים (עמדות, בונקרים) בתעלות.

בגיל 20 למדתי מיקרוביולוגיה בבית ספר לעובדי מעבדה. עבדתי במעבדה בקופת חולים, ביצעתי בדיקות דם ושתן. בגיל 22 בבית החולים עשיתי תורנויות בבנק הדם וסיפקתי מנות דם לפצועים וחולים. אני ואשתי צילה הכרנו בחוג לריקודים שנינו היינו אז בני 26. כיום התחביבים שלי הם צעידה ולשחק באולינג.

הזוית האישית

סבא גדי: נהנתי להיות בזמן איכות עם נכדתי אגם ולספר לה את סיפור חיי.

הנכדה אגם: היה כיף לשמוע איך החיים שלו נראו פעם כדי שנזכור את קורות חייו.