מאגר סיפורי מורשת

שמי מאירה גולדמן, נולדתי בבית החולים בלינסון בפתח תקווה בתאריך 13.12.1952 להורים ניצולי שואה שעלו לארץ מרומניה במסגרת עליית הנוער. כשהייתי בת חמש וחצי, נולדה אחותי איריס. ראיתי בלידתה זכות ואושר רב.

גדלתי בחדרה בשכונת בית אליעזר עד הגיוס לצה"ל. שירתי בצה"ל כמזכירת מפקד חיל אספקה ומאוד נהניתי מהשירות הצבאי. אחרי השירות התחלתי ללמוד באוניברסיטה בחוג לתזונה קלינית בשלוחת אוניברסיטת ירושלים ברחובות, הפקולטה לחקלאות. מקום העבודה הראשון שלי כדיאטנית היה בבית חולים בלינסון.

בתקופה זו הכרתי את בעלי לעתיד, מאיר גולדמן ז"ל. אחרי פרק זמן קצר מאוד של היכרות, החלטנו להינשא. החתונה הייתה בתל אביב בבית הכנסת הרפורמי ברחוב בן יהודה.

חיי משפחה וקריירה

לאחר שנת נישואים אחת נולדה הבת הבכורה אורית, שהביאה הרבה שמחה לביתנו. לאחר שנה החלטנו לעבור לניו יורק לשנה וחצי במטרה להשלים לימודי הנדסה של מאיר לתואר ראשון. התקופה בניו יורק הייתה אתגר מעניין. חשוב לזכור שלא היה טלפון סלולרי וכמובן לא וואטסאפ, והדרך היחידה לשמירת קשר עם המשפחה הייתה דרך שליחת מכתבים. כדי לחסוך זמן הייתי כותבת את המכתבים בעזרת נייר קופי. המכתבים נשלחו דרך הדואר הדיפלומטי של משלחת הביטחון שמאיר עבד בה. אני לא יכולתי לעבוד במקצוע כי לשם כך נדרשתי לעבור מבחנים שלא היה טעם להשקיע בהם, בגלל פרק הזמן הקצר שתכננו לשהות שם.

לאחר שנה וחצי חזרנו לארץ לביתנו החדש ברמת אביב ג'. בשנה זו המצב בארץ מבחינה כלכלית היה קשה מאוד והיה קושי עצום למצוא משרה בתחום שלי. כך מצאתי את דרכי בתחום ההוראה בבית ספר למלונאות "תדמור" בהרצליה. שם לימדתי תזונה ודיאטה את המגמות של ניהול בתי מלון, אמנות הבישול ומגדנאות עד פרישתי לגמלאות. במהלך שנים אלו יזמתי פעילות בשיתוף עם מורה להתעמלות להפעלת קבוצות לשינוי הרגלי אכילה, פעילות שנמשכה למעלה מעשר שנים. בתקופה זו פתחתי קליניקה שקיימת עד היום לטיפול במגוון בעיות שדיאטנית מוסמכת מטפלת בהן. במהלך 15 השנים האחרונות הצטרפתי ל"מכבי שירותי בריאות" כמנחת קבוצות לשינוי הרגלי אכילה לקבוצות פרונטליות ובזום, וכן לשירותי בריאות כללית.

המשפחה

אחרי שנה בארץ ילדתי את אופיר, וסבא ז"ל אמר: "בזה סיימנו את פרק הבאת ילדים לעולם. יש לי בת שתכין לי קפה ובן שירחץ לי את המכונית". וכך היה. אופיר הכניס הרבה אושר לחיינו, הוא היה ילד חייכן ונעים הליכות ולכל מסגרת שהגיע אליה – השתלב בה למופת.

לכבוד בת המצווה של אורית נסענו לראשונה עם כל המשפחה לטיול ללונדון וסקוטלנד. היה טיול מהנה וחוויתי. אחרי הטיול אימצנו את הרעיון של חופשה משפחתית אחת לשנה בחו"ל. לכבוד בר המצווה של אופיר נסענו לטיול מלא חוויות לארצות הברית.

עם חלוף השנים, כל אחד מהילדים עשה שירות צבאי, סיים לימודים אקדמאים בהצלחה רבה, השתלב במקומות עבודה ומצא בן זוג לחיים. החתונות היו עוד שיא בחיינו הזוגיים, בפרט שבני הזוג ומשפחותיהם היו עבורנו הגשמת חלום.

סבתאות וחוויות משפחתיות

לפני 13 שנה הפכתי לסבתא עם הולדתו של יוגב, הבן הבכור של אורית. חיכיתי בסבלנות לקבל את התואר הזה וכמובן שמחתי מאוד. לאחר שנה וחצי, לשמחתנו, נולדה גילי, הבכורה של אופיר, ואחריהם נולדו יפתח, אח ליוגב, ואלון ויובל, האחים של גילי. כל פעם שהוספנו עוד כיסא לארוחת שישי, הלב התרחב.

במהלך השנים נהגנו לצאת לחופשה משפחתית בארץ, וכך ביקרנו יחד בלימן, ירושלים, מצפה רמון, גלבוע ונהריה.

בדצמבר לפני שנה חגגתי 70, ומאיר חגג במרץ 75. לרגל אירועים אלו החלטנו לחגוג עם כל המשפחה בפעם הראשונה בחו"ל, ובחרנו את איטליה כיעד מועדף. אגם גארדה והאטרקציות בסביבתו היו בחירה מוצלחת ביותר. נהנינו מאוד מהביחד.

פרק חדש

בנוסף, החלטנו לחגוג כזוג וטסנו לקופנהגן המקסימה והמהנה. לצערי הרב, שבוע אחרי החזרה ארצה מאיר הרגיש לא טוב. לאחר חודשיים של בדיקות ואשפוזים הוא לא התגבר על המחלה והלך לעולמו. לאחר 46 שנים של זוגיות מוצלחת, משתפת וחברות אמיתית, החל פרק חדש ומאוד מאתגר בחיי. תוך כדי השלושים פרצה מלחמת "חרבות הברזל" שנמשכת עד היום, שבשיאה חוויתי גם רגע היסטורי – התקפה של איראן על ישראל. בזכות חיל האוויר שלנו וידידי ישראל: ארצות הברית, בריטניה, צרפת וירדן, הצלחנו להדוף את ההתקפה.

אני מאחלת לעצמי, לבני משפחתי ולכל עם ישראל ימים שקטים. אני מקווה לזכות לראות את הנכדים מוצאים את דרכם בחיים ולחוות יחד איתם אירועים משמחים בבריאות טובה.

הזוית האישית

הנכדה גילי: תוכנית הקשר הרב דורי תרמה לגיבוש טוב יותר עם סבתא ואפשרה לנו לדעת אחת על השנייה יותר מבעבר. שנזכה לעוד פעמים כאלה וכיף ביחד.

סבתא מאירה: שאזכה לראות אותך גדלה ומוצאת את דרכך בחיים. אני מאחלת לשתינו בריאות טובה וחוויות משותפות בארץ ובעולם.