מאגר סיפורי מורשת

שמי זמירה נפתלי, נולדתי בעיר אור יהודה בשנת 1962 להורים רפי ורוזה דדוש. שמי הוא על שם סבתי זמרדה, ולעיתים הוריי קראו לי בנעוריי בשם אזמרלדה.

כשהייתי קטנה, אבי היה חייט ועבד בבוטיק בתל אביב. אני ואמי היינו מבקרות אותו לעיתים תכופות ואף טיילנו באזור בו הוא עבד. בהמשך, הייתה תקופה שבה אבי לא עבד ואמי פרנסה את הבית. לא היה לנו הרבה כסף, אך הסתדרנו בכך שלא קנינו הרבה דברים, אלא כל פעם לילד אחר.

בשל המצב הכלכלי, עזרתי לאמי במטלות הבית, שטפתי את הבית והייתי אחראית על גיהוץ הבגדים של אחיי החיילים. אהבתי לצפות בסרטים בטלוויזיה ולשחק בבובות ובעגלות. אחד ממשחקי הילדות האהובים עליי היה "שלוש אבנים" – זורקים שלוש אבנים וצריך לתפוס כמה שיותר. בנוסף, שיחקתי גם במחבואים ובתופסת.

כשגדלתי, קיבלתי תכשיט בן יותר ממאה שנה מסבתי, אשר יקר לליבי, אם כי אינני יודעת ממי היא קיבלה אותו. בגיל 18 לא התגייסתי לצבא מאחר והתחתנתי עם בעלי אילן. הכרתי את אילן דרך חבר של חברה טובה שלי. היינו בני זוג במשך חצי שנה ולאחר מכן התחתנו ונולדו לנו ארבעה ילדים.

כאשר ילדתי את ילדי הרביעי, פרצה מלחמת המפרץ. בזמן המלחמה היינו עם מסכות אב"ך, היו המון אזעקות ופחדנו. בתום המלחמה, עבדתי בגן ילדים שהקמתי בכוחות עצמי בנווה סביון. תחילה, הגן היה קטן ומנה חמישה ילדים ובחלוף הזמן עשרה ילדים. לאחר תקופה, הצטרפו המון ילדים והגן גדל. שכרנו את הבית ממול והקמתי שם גן גדול יותר שמנה למעלה משלושים ילדים. בחלוף השנים, קנינו בית גדול יותר עם גינה ופתחנו שם את הגן ששמו היה כמובן – גן זמירה.

במבט לאחור, ישנם הרבה דברים שהייתי שמחה להספיק לעשות אך לא הספקתי את כולם. למרות זאת, אני שמחה בחלקי כי כיום יש לי ילדים ונכדים שממלאים אותי ואני מאוד אוהבת. אמי ז"ל היא הנפש התאומה שלי, אני מנסה להידמות לה ולבשל את המאכלים שהיא נהגה להכין וכמובן לשחזר את המנהגים שלה.

הזוית האישית

שיר הנכדה המתעדת: נהניתי מאוד לעשות את התכנית עם סבתי, למדתי על השורשים שלי, על התרבות והמסורת שלי, ולמדתי דברים חדשים על סבתא שלי.