מאגר סיפורי מורשת

הקדמה: שמי לאה ואני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי אסתר. יחד אנו מתעדות סיפור מחייה של סבתי ומנציחות אותו במאגר המורשת של התכנית.

התחלה בגרוזיה

שמי אסתר אדזיאשוילי לבית בוזיקשוילי. נולדתי בשנת 1958 בעיר אוני שבגרוזיה. האמת שאוני היא כפר ולא עיר, ובכלל, רוב היהודים גרו בכפרים. גרוזיה היא ארץ יפה מאוד ויש לה נופים ומרחבים מרהיבים.

להוריי קראו לילי מרים ושבתאי בוזיקשוילי. אני הבכורה במשפחה ויש לי אחות בשם רחל ואח בשם אהרון. אבא שלי היה מבין הרבנים הגדולים בגרוזיה.

פעם לא היו סופרמרקטים וחנויות שבהם אפשר היה לקנות מוצרים. הייתה לנו פרה, שאימא שלי הייתה חולבת ממנה חלב, תרנגולת שמטילה ביצים, וכבשים שאבי היה שוחט.

אני זוכרת סיפור מצחיק שאימא שלי תמיד סיפרה לי. זה היה בתקופת החורף, ביום חורפי במיוחד. בגרוזיה, חורף זה שלג והמון שלג, הרבה יותר מאשר בחרמון. אני הייתי אז בת שנתיים, ובגלל סופת השלגים והקור העז, אימא שלי הכניסה את הפרה לבית כדי שלא יקרה לה כלום. אמי חלבה חלב והכניסה לקערה גדולה. ואני השובבה נפלתי לתוכה. אימא שלי מאוד נבהלה וטיפלה בי מיד, אבל כשהיא מספרת על האירוע, אנחנו צוחקות המון.

שחיטה כשרה

אבא שלי היה גם השוחט של הקהילה. כולם היו מגיעים אלינו לצורך שחיטה כשרה. אנחנו משפחה ששומרת על כשרות. ובפסח אנחנו נוהגים לא לאכול קטניות חוץ מתירס. הסיבה לכך הייתה שבגרוזיה גדל הרבה תירס, ואנחנו היינו ממש מומחים בשמירת התירס בשדות מפני חמץ. זו אמנם הייתה עבודה קשה אבל שווה!

ילדות

את ימי ההולדת לא כל כך חגגנו, אבל הסבא והסבתא היו מגיעים אלינו והיינו מכינים עוגה. בתור ילדה אהבתי מאוד לשיר, אפילו שיש כאלה שטענו שאני לא שרה יפה… אני חשבתי שכן. הלכתי להיבחן ללהקה ולא התקבלתי… אני עדיין חושבת שאני שרה יפה.

אחד הרגעים היפים והמרגשים שאני זוכרת מילדותי הוא שכאשר אבא שלי היה נכנס הביתה מבית הכנסת בליל שבת, הוא היה קורא לנו ואומר, "אסתר המלכה, רחל אימנו ואהרון הכהן שבת שלום!"

בכפר אוני היה בית כנסת שבו התפללנו ושמרנו על המסורת היהודית. הקהילה הייתה מאוחדת ומסורתית מאוד.

העלייה לארץ

בשנת 1970, כשהייתי בגיל 12, אני ומשפחתי עלינו לארץ ישראל. זה היה אחד הרגעים המרגשים בחיי. כל אנשי הכפר הגיעו ללוות אותנו והתרגשו אתנו ביחד.

כשעלינו ארצה רצו לשלוח אותנו לגור באזור הצפון, אבל אבא שלי לא הסכים. הוא רצה לגור דווקא בבאר שבע כמו אברהם אבינו, עיר האבות. ובאמת הגענו לבאר שבע.

אבא שלי החל לעבוד ברבנות הראשית בבאר שבע כשוחט העיר. אבא שלי היקר היה צדיק מאוד. הגרוזינים וגם אבא שלי התפללו תפילה בנוסח ספרדי, אבל רוב המנהגים ובמיוחד של אבא שלי היו מנהגים של חסידות. לגרוזיה הגיעו הרבה חסידי חב"ד, ואבא שלי ואביו התחברו להרבה ממנהגי חב"ד. אביו של אבא שלי אפילו היה אחד מהעוזרים של הרב דוד באזוב, שהיה שליח של האדמו"ר הריי"צ. סבא שלי והרב דוד באזוב היו ביחד ביחידות אצל האדמו"ר הריי"צ.

גם לאחר שעלינו ארצה, אבא שלי המשיך לעבוד בכל עבודות הקודש. הוא היה רב הקהילה של שכונה ג' בבאר שבע, שוחט, מוהל ורב מקדש ומחתן. הוא זכה גם לחתן כמה מנכדיו. כמעט בכל שבת היו אצלנו ממש התוועדויות. אלו היו שבתות הכי מהנות. היינו יושבים כל הקהילה ומבלים יחד עם שירי שבת, אוכל והמון סיפורי חסידים.

הקמת המשפחה

בגיל מוקדם יחסית, התחתנתי עם בעלי והקמנו משפחה של ארבעה ילדים: רמי, קרן, בלה וסיגל. ב"ה כל ילדי ונכדיי נולדו בארץ ישראל. זכיתי גם ל-18 נכדים, בן פורת יוסף. לבעלי היה עסק גדול שעסק בטקסטיל. אני עזרתי לו בכל מה שהיה צריך.

בית הכנסת באוני

הזוית האישית

הנכדה לאה: תודה רבה סבתא, היה לי מעניין מאוד לשמוע על הילדות שלך בגרוזיה. מאחלת לך הרבה שנים של בריאות והרבה נחת.