מאגר סיפורי מורשת

שמי תומר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם אבי, עופר. יחד אנו מתעדים סיפור מחייו של סבי, יעקב שמש, ומנציחים אותו במאגר המורשת.

הילדות באפגניסטן והעלייה לארץ ישראל

סבא שלי, יעקב שמש, נולד בשנת 1935 באפגניסטן. הוא עלה לארץ ישראל עם אחיו ואחיותיו והוריו על גבי חמורים במשך חצי שנה. אבי היה סוחר עורות ופרוות וגם עסק בכתיבת מזוזות ודברי קדושה. הם גדלו בבית דתי והיה להם בית גדול. לפני שיצאו לדרך הארוכה, מכרו את הבית וכל החפצים והמרו אותם עבור מטבעות זהב. את מטבעות הזהב החביאו בדפנות ארגזי העץ שהונחו על גבי החמורים.

המסלול לארץ ישראל עבר דרך איראן, עיראק, סוריה ולבסוף ישראל. סבא היה בן שלוש כך שהוא לא זוכר הרבה. בדרך הארוכה שדדו אותם ונאלצו לשלם בהרבה מטבעות זהב למבריחי גבול. הדרך הייתה מפרכת, דרך יערות והרים גבוהים, והוריו של סבא נאלצו להתמודד עם כל הקשיים כשאיתם ששת אחיו ואחיותיו. הם עברו את איראן ועיראק, וחנינו כמה ימים במקום מוסתר לקראת הכניסה לסוריה.

בצפון סוריה סבא הלך לאיבוד. הוא זוכר שבכה ולא ידע מה לעשות. לא היה לו שום דבר בראש חוץ מהמחשבה אם ימצאו אותו ואם בכלל. לבסוף, כשבראשו היו רק מחשבות שחורות, שוטרים סורים מצאו אותו והביאו אותו לתחנת המשטרה. הוריו של סבא הגיעו לתחנת המשטרה ולקחו אותו, ומשם המשיכו לישראל.

לקראת הכניסה לארץ ישראל נעצרו על ידי הבריטים. סבא פחד מאוד ועלו לו אותן מחשבות כמו כשהלך לאיבוד, אבל גם כאן שחררו אותם כיוון שהראו להם את המסמכים, ומשם המשיכו לירושלים.

השנים הראשונות בירושלים

המשפחה השתקעה בירושלים בשכונת בית ישראל. השנים היו קשות, שנת 1937, בקושי היה מזון ועבודה להוריו של סבא. אביו עבד בתפירה, עיצב תיקים, עבד בפחחות קלה וגם עסק בכתיבת מזוזות ודברי תורה. השנים בישראל היו קשות, טרום שנות הצנע. היו ימים שאכלו לחם, אבטיח וענבים כי לא היה אוכל. האחים הגדולים של סבא עזרו בפרנסת הבית. כולם, תשעה אנשים, גדלו בבית של שני חדרים.

יצחק נבון היה המורה של סבא בבית הספר בירושלים, ואחרי כמה שנים הוא הפך לנשיא מדינת ישראל! היה מוזר קצת לראות מורה בבית ספר הופך להיות נשיא מדינתנו.

מלחמות ישראל והחיים המקצועיים

הבריטים שלטו בארץ והמשפחה עשתה להם צרות. בשנת 1948, במלחמת השחרור, הערבים ברחו מהבתים והאחים הגדולים של סבא ששירתו באצ"ל תפסו בית והמשפחה גדלה שם כולנו עד שהתחתנו.

סבא שירת בצבא בחיל השריון ובמלחמת ששת הימים כנהג אמבולנס. עם סיום שירותו בצבא, הוא עבד ברחבי הארץ כנהג אוטובוס של תיירים. זו עבודה קשה מאוד ומאוד מעייפת – צריך לנסוע שמונה, תשע שעות ביום. היו ימים שהוא לא חזר הביתה. הייתה פעם אחת שמרוב שנסע כל כך הרבה, הוא הגיע אף לסיני ולשארם א-שייח' הנקודה הדרומית בסיני.

החיים המשותפים עם מזל

ב-1965 התחתן סבא עם מזל, אשתו. כיום הוא יודע ארבע שפות: עברית, אנגלית, ערבית ופרסית. המשפחה הנהדרת והאוהבת שהוא הקים מלווה אותו עד היום. לצערו ולצער בנותיו ובניו, אשתו האהובה נפטרה בטרם עת לפני 14 שנה. לאחר מותה של מזל, סבא עבר להתגורר בבית אבות בירושלים. שם הוא משחק עם חברים שש בש, משתתף בחוגים והרצאות והמשפחה מגיעה לבקר אותו הרבה.

המסר של סבא לדור הצעיר: המשפחה הגרעינית היא החשובה בעולם. תהיו מאוחדים ואוהבים!

הזוית האישית

האב עופר: מאוד נהניתי לספר לתומר על סיפור החיים של אבי. תומר שאל שאלות חכמות והתעניין מאוד. אלה היו רגעים חשובים ונעימים. ראיתי שגם חלק ניכר מהסיפורים היו חדשים עבורו.

תומר הנכד המתעד: היה מהנה ללמוד על החיים של סבא שלי ולדעת עליו קצת יותר. ראיתי שאבא ממש התרגש לספר לי את קורות אביו והסיפורים היו משמעותיים עבורו וכך גם עבורי. היינו רוצים לאחל חום ואהבה לכל בית בישראל.