מאגר סיפורי מורשת

ילדותי

נולדתי באיראן כבת שלישית מתוך שבעה אחים. ילדותי הייתה טובה מאוד, לא הייתה אנטישמיות וחיינו ביחד עם המוסלמים בשלום. למדתי בבית ספר מוסלמי וחלקנו תרבות משותפת. אחר הצהריים למדנו עברית, והחינוך היה מבוסס על ערכים של כבוד. הדבר הכי חשוב שהיה אז הוא לכבד את המבוגרים, המשפחה ואת המורים. אבי היה מאוד ציוני ורצה תמיד לעלות לארץ ישראל. כשאביו נפטר, הוא מכר את נכסיו ועלינו ארצה כשהייתי בת 16.

אבא שלי רצה לעבוד בישראל. בהתחלה היו לנו קשיים של שפה כי לא ידענו ממש טוב עברית, אבל הצלחנו להסתדר כמו רוב האנשים שעלו לארץ באותה תקופה והגיעו להתיישב באזור לכיש וקריית גת. אני למדתי במרכז הנוער, גרנו שמונה אנשים בבית של 60 מטרים. אבא שלי פתח חנות לכלי בית. בגיל 18 שודכתי למי שהיה בעלי במשך 20 שנה, ובגיל 19 ילדתי את בני בכורי שמעון. כמובן שבצבא לא שירתתי כי אבי התנגד. למדתי תפירה וזה המקצוע שלי עד היום. מהיותי ילדה אהבתי לכתוב יומני חיים שבהם רשמתי את חלומותיי ועושה כך עד היום.

חפצים מיוחדים שעוברים אצלנו מדור לדור

הסמוואר עבר מאמא שלי אליי וזה כלי לחימום מים להכנת תה בעזרת פחם שהיינו משתמשים באיראן. יש גם "למפה" שזה כלי מאור, בנוי מפתיליה שהייתה מופעלת על נפט פתיל שמפיץ אור. בנוסף, יש לנו כפות ומזלגות מכסף שהיו עליהם חריטות עתיקות וכלים של פסח מאלומיניום/ניקל. מפה של פסח שמכסים איתה את השולחן, עבודת יד שנעשתה באיראן.

הסמוואר המשפחתי

התחביבים שלי

מאז ילדותי אהבתי לכתוב וגם הוצאתי לאור שני ספרים: הראשון על חיי, "אישה מורדת", והשני על משלים וסיפורים עם מוסר השכל מבית אבי, "זבוב חי טוב מפיל מת". אני עוסקת גם בעבודות יד כמו סריגה, ריקמה, ציור ותפירה, והם גם המקצוע שבחרתי בחיי. הייתה לי חנות לעיצוב ותפירת בגדים בעבר ועד היום אני מתפרנסת ממקצוע זה.

יש לי אוסף בולים שנים שהייתי מנויה בשרות הבולאי ויש ברשותי אוסף אלבומי בולים מקום המדינה ועד היום. יש לי גם אוסף מחזיקי מפתחות ממקומות שונים בעולם, שהחברים שלי מביאים לי מכל מקום בו הם מטיילים. בנוסף, אני אוספת קריקטורות שמתארות מצבים בצורה מוגזמת כדי להצחיק. עד לאחרונה הייתי שומרת אותן בקלסרים, אך בפרוייקט שעשיתי עם נכדי סרקנו את הקריקטורות למחשב וכך האוסף נשמר בצורה דיגיטלית.

מסר לדור הצעיר

כבוד, הכלה, ערכים, מסורת ולחיות את החיים.

הזוית האישית

יהונתן הנכד המתעד: מאוד נהניתי מכל התהליך, והיה לי מאוד מהנה בזמן העבודה. למדתי הרבה על סבתא שלי ועל העבר שלה וגיליתי הרבה דברים חדשים. סבתא שלי מבחינתי היא השראה.

סבתא יפה: היה לי מאוד נעים לשבת עם יהונתן נכדי ולספר לו סיפורים על העבר ועל הילדות שלי באיראן. עקב כך שוחחנו הרבה על כל מיני דברים. סיפרתי לו על איראן של פעם, ואני שמחה שזה ישאר בזיכרון של האנשים שאיראן של אז הייתה מתקדמת ביותר.