מאגר סיפורי מורשת

שמי מיכאל (מיכה) סלטון, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי, עומרי יחד אנו מתעדים סיפור מחיי ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית.

החיים בעיראק

נולדתי בעיראק, בעיר באבל שארגי, בשנת 1949. אבא שלי היה מנהל תחנת רכבת בעיראק, ואמא שלי הייתה עקרת בית. אבא שלי היה אדם מאוד חכם, והוא הביא קצין משטרה להשגיח ולנהל את הרכבת בגלל השחיתות והשוחד שהיו נפוצים. למרבה הצער, אבא שלי נפטר בגיל 45, כשאמא שלי הייתה בהריון איתי, בעקבות מחלה.

בעיראק התמודדו היהודים עם פרעות רבות. הערבים הרגו כ-200 יהודים, ולכן החלטנו לברוח ולעזוב את הארץ. המצב הפך מסוכן במיוחד לאחר שאבא שלי נפטר, ואמא שלי נותרה לבד עם שלושה ילדים קטנים.

יום אחד, הקצין שעבד עם אבא שלי בתחנת הרכבת הגיע לביתנו, שם אקדח על השולחן ואיים על אימא שלי. הוא דרש ממנה למכור לו את הבית תמורת 1500 דינר, והורה לה לעזוב את הבית תוך שבוע. אימא שלי, באומץ רב, רצה לשדה התעופה לברר על טיסה לארץ ישראל. נאמר לה שהיא תוכל לעלות על הטיסה הרביעית. היא חזרה הביתה, לקחה מהקצין את 1500 הדינר ועלינו לארץ ישראל, שהייתה אז בתהליכי הקמה.

העלייה לארץ

כשעלינו לארץ, הגענו לשער העלייה ולאחר מכן עברנו לסלמה, בין תל אביב לכפר שלם. גרנו במעברה עם צריפים ולמדתי בבית הספר "גולומב" על שם לוחם ההגנה גולומב עד כיתה ה'. בילדותי, היינו משחקים על ההרים תופסת וגם כדורגל בשכונה, לא כמו היום עם מתקנים יפים וחדשים.

שירות בצה"ל

בשנת 1969 התגייסתי לצבא ועשיתי טירונות ברמאללה. לאחר הטירונות, עברתי קורס אלחוטנים ולאחר מכן הועברתי לבית ספר לשריון, שם עשיתי קורס מדריכים על קשר בתוך הטנק ובכיתות.

במלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 שירתי בלחימה בסיני בחטיבה 500. המצרים פרצו את תעלת סואץ וכבשו עשרה קילומטרים מסיני. אריק שרון, שהיה האוגדונר שלנו, פרץ בין שתי ארמיות של המצרים והגיע לצידם השני על גשרי טנקים. החטיבה שלנו התקדמה עד העיר סואץ, בזכות תכניותיו של שרון, והמצרים נכנעו.

במלחמת שלום הגליל בשנת 1982 גייסו אותי להשלמות מילואים לחטיבה 500. ניסינו להיכנס עם טנקים, אבל הסורים חיכו לנו עם טילי כתף והשמידו את הטנקים. התנדבתי להיכנס עם גדוד חרמש להילחם בסורים בטילי כתף, והמלחמה נמשכה כמה ימים עד הפסקת האש ביום שישי.

החיים בארץ ישראל

לאחר השחרור מהצבא, למדתי ביקוע יהלומים בבורסה, ולאחר מכן הפכתי למפיק יהלומים ומכרתי אותם. בשנת 2000 הבורסה בחרה בי כאיש קשרי הרפואה, ותמכנו רבות בבתי חולים. במלחמת "חרבות ברזל" תרמנו 450,000 שקלים לבתי חולים. גם כיום, אני ממשיך לתרום ולעזור לאנשים ולשמח ילדים חולים.

התחביבים והעיסוקים שלי

אני הולך ארבע פעמים בשבוע לים, אוהב מאוד את הים, רץ שלוש פעמים בשבוע, משחק מטקות, ומאמן את קבוצת הכדורגל של הבורסה כבר 14 שנים. אני גם עוזר לאנשים בבורסה וממשיך לתרום ולשמח.

הזוית האישית

עומר הנכד המתעד: מאוד נהניתי ללמוד על סיפור החיים המעניין של סבא שלי וגם הוא נהנה מהתכנית הזו מאוד. שמחנו לעבוד יחד ולשתף פעולה, היה לנו כיף ביחד. אהבתי מאוד את העבודה כי כיף לי להיפגש עם סבא שלי ולשמוע על הדברים המעניינים שלו. שמעתי גם המון דברים מפתיעים ומעניינים.

סבא מיכה: אני שמח מאוד שהתכנית הזאת נעשתה, מאחר והייתה לי הזדמנות לספר לנכדי את קורות חיי. ישבנו וצחקנו והוא היה מאוד שמח מהסיפורים שלי. אני הורשתי לנכדי את הדרך שלי לעזור לזולת ולשמח אנשים.