מאגר סיפורי מורשת

שמי מלכה אלוס, נולדתי בישראל ב1950.

ההורים שלי עלו לארץ מטורקיה בשנת 1948 באוניה שקראו לה "סנטה מריה". הם הגיעו בדיוק ביום שבן גוריון הכריז על מדינת ישראל, ולכן הם לא ירדו מיד. אמא שלי זכרה שהעלו לאוניה תפוזים וסוכריות. הם צפו באנשים ששמחו ורקדו ברחובות. בהתחלה שיכנו את ההורים שלי בשיכונים זמניים באוהלים בבית ליד שבשרון, ובשנת 1949 הוריי עברו יחד עם עולים נוספים מטורקיה למושב בורגתה שבשרון. בּוּרְגְּתָה הוא מושב עובדים בשרון, על כביש נתניה – טולכרם. קרוי על שמו של היישוב בורגתה ששכן במקום בתקופת התלמוד. (ויקיפדיה)

במושב הם שוכנו בבתים קטנים ובמהלך הזמן אמא שלי הרתה, וכשהגיע הזמן לנסוע לבית החולים, הזעיקו את האוטו היחיד במושב, שלמעשה היה משאית. ב-6 בדצמבר 1950 היה יום סוער וגשום. הגלגלים של המשאית נתקעו בבוץ. כשהצירים גברו והלידה קרבה, הזעיקו שכנה של סבתי שבטורקיה הייתה מיילדת. היא יילדה אותי בתוך האוהל לפני שהצליחו לחלץ את המשאית.

חיי במושב

הילדות במושב הייתה נהדרת, היינו חבורה של ילדים שובבים. לא הייתה לנו טלוויזיה, וכל המשחקים שלנו היו מפגשים שבהם שיחקנו קלאס, תופסת, מחבואים, מחניים ועוד. היינו לוקחים סוס ועגלה ויוצאים לטייל בשדות. בּוּרְגְּתָה הוא מושב עובדים בשרון, על כביש נתניה – טולכרם. קרוי על שמו של היישוב בורגתה ששכן במקום בתקופת התלמוד. ויקיפדיה. היינו חוזרים הביתה רטובים ומרוצים. זכור לי שאחד החברים הציע לנו לבדוק נחל, שלטענתו נמצא בקצה המושב. הלכנו בשדות ובבוץ. כשלא הגענו הביתה ההורים שלנו התחילו לדאוג ויצאו לחפש אותנו. אני זוכרת שראיתי מרחוק את אבי שבא וחיבק אותי והרגיע.

להורים שלי היו פרות תרנגולות וסוס. אני זוכרת שהייתי מכינה אבקת חלב לעגלים. הייתי עוזרת לאבא שלי בשדות והייתי משקה את השדות ומחליפה קוים (צינורות ארוכים להשקיה) הייתי קוצרת אספסת ותלתלן והייתי מאכילה את הפרות.

הזווית האישית

איתמר הנכד: היה לי מעניין ולמדתי הרבה דברים על סבתא שלי ועל ילדותה במושב.