מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בארץ ישראל ב 18.10.1941 (אבל אני חוגגת לפי התאריך העברי שהוא כ"ז בתשרי תש"ב).

גדלתי בקיבוץ בית השיטה. בגיל עשר עברתי עם כל משפחתי לקיבוץ איילת השחר. באיילת-השחר למדתי עד סוף כיתה יא', ובכיתה יב' למדנו במדרשה בבית ברל, שבה למדו תלמידים מקיבוצים שונים, במטרה לחשוף את התלמידים לנושאים לימודיים, שלא היו אז בכל בית ספר קטן בפריפריה.

אחרי לימודי, התגייסתי לצה"ל ושירתי שנתיים בחיל האוויר. בסוף השירות חזרתי לקיבוץ. עבדתי בענפים שונים. (גם בחקלאות וגם בהנהלות, וגם חינוך פעוטים). נולדו לי שלושה בנים, ויש לי אחד עשר נכדים ונכדות. ולעת זיקנה אני מנהלת את הארכיון של איילת-השחר מזה כעשרים שנה.

שירותי בצה"ל

שירתתי בחיל האוויר. התפקיד שלי היה חזאית מזג אוויר. זה היה בראשית שנת התש"כ (1959/60), כשעדיין לא היו בשימוש מחשבים בחיל האוויר שלנו. את המקצוע למדתי בשני קורסים קצרים. האמצעים הטכנולוגים היו אז הרבה פחות מפותחים מאשר היום. כל נתוני מזג האוויר מכל העולם, היו מגיעים באמצעות מכשיר שקראו לו טלפרינטר (מכשיר שמעביר מידע כתוב דרך קו טלפוני לפני המחשב). והתפקיד שלי היה להפיק מנתונים אלה מפה סינופטית (זה מפה שמתארת את מזג האוויר על פני הקרקע), ואחר כך לנתח את המפה, ולקבוע את תחזית מזג האוויר הצפויה לשעות הקרובות. (שירתי בארבעה  מבסיסי חיל האוויר שהיו אז).

את הנתונים היינו מעבירים לטייסות השונות ולמגדל הפיקוח. במיוחד חשובים היו הנתונים שהצביעו על תנאים לערפילים, לרוחות עזות, ותנאים לענני סערה (קומולונימבוסים) שיכולים להיות מכשול בטיסה ובנחיתה.

בין שאר התפקידים שהיו לי, הייתי צריכה ללמד בחופשת הקיץ חבר'ה שבאו ללמוד בגדנ"ע אוויר בקורס דאייה. ענף המטאורולוגיה הוא אחד הענפים שההתפתחות הטכנולוגית שינתה אותו ללא הכר. וכיום התחזיות הן הרבה יותר משוכללות ומדויקות. בזמן ששירתי בצבא עבדתי במשמרות (קוראים לזה 24/48), ויצא לי הרבה לנסוע ברכבת, אז היה לי תחביב להקשיב למה שאנשים דיברו על מזג האוויר, כי המקצוע שלי היה חיזוי של מזג האוויר.

הזווית האישית

סבתא נועה: שמחתי לספר לנכדתי מיקה על חוויתי בזמן השירות בצה"ל, כי זה היה שירות משמעותי ומעניין.

מיקה הרמן: היה לי כיף מאוד לשמוע על הסיפור על השירות של סבתא ובעיקר מעניין.