מאגר סיפורי מורשת

שמי תמיר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבי, דן עופר. יחד אנו מתעדים סיפור מחייו של סבא ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית.

סבא דן עופר נולד בקיבוץ דליה בשנת 1940, לאלזה ופאול קצנשטיין. הוריו עלו משוויץ.

ילדות בקיבוץ

הוריו של סבא נפרדו כשהיה תינוק קטן. הוא גדל עם סבתא בקיבוץ ואביו חזר לחיות בשוויץ. בסוף מלחמת העולם השנייה, בשנת 1946, נסע סבא עם אמו לבקר את המשפחה בשוויץ באונייה בשם טרנסילבניה. הם נסעו מישראל ליוון, מיוון לצרפת – לעיר מרסיי, ומשם ברכבת לעיר באזל. המשפחה של סבא, משפחת גוטמן, עסקה בתעשיית חגורות. הנסיעה לאירופה הייתה חשובה מכיוון שהיא נערכה עם סיום השואה.

הביקור בשוויץ

בבאזל טייל סבא עם כל החברים של אמו. הוא זוכר שיום אחד הראו לו פסל קטן שמוציא לשון לכל מי שבא. בשוויץ פגש סבא ילדים יהודים שברחו מגרמניה. בהתחלה הוא לא הבין אותם, אבל לפני שחזר לארץ אמר לאמו שהם התחילו לדבר בעברית. אמו אמרה לו שהם לא מדברים עברית, אלא שהוא מבין גרמנית.

כשחזרו לישראל, הייתה מלחמת השחרור. הם חזרו לקיבוץ, שם שמחו מאוד שסבא חזר. בהמשך ילדותו נסע סבא מספר פעמים לבקר בשוויץ.

זכרונות מהילדות בקיבוץ

מהילדות בקיבוץ הוא זוכר שהם הילדים שיחקו בערימת תפוזים ליד חדר האוכל של הקיבוץ. כל ילד שהיה רעב היה לוקח תפוז ואכל. לפעמים הם עשו קרבות תפוזים. בבית הילדים הייתה מטפלת שתמיד הייתה צועקת והילדים היו בורחים ומטיילים בקיבוץ כדי לא להיות בבית הילדים.

סבא היה שובב, אך לא רק הוא – הם היו חבורת שובבים. בגיל שש, יום אחד בבוקר, הלך סבא עם נירה וזיוה למעיין שליד הקיבוץ, "מעיין דליה". הם ישבו ושיחקו, קפצו מעל המעיין ולפעמים לתוכו. בקיבוץ התחילו לחפש את הילדים החסרים, וכל החברים חיפשו ודאגו מאוד. כשחזרו לבית הילדים, שאלו אותם למה הם הלכו לבד. הבנות אמרו: "לא הלכנו לבד, הלכנו עם דני."

הזוית האישית

תמיר הנכד המתעד: היה נחמד לשמוע על הסיפור של סבא ולהנציחו במאגר המורשת.