מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בקזבלנקה שבמרוקו, גרנו בסמוך לשכנים ערבים וחיינו עמם בשכנות טובה. אחת מהשכנות הערביות טיפלה בי והשנייה טיפלה באחותי. אמי עבדה כתופרת ואבי עבד כמנהל חשבונות בחברה אמריקאית שהיהודים עבדו בה.

 

בשנת 1954 עלינו ארצה דרך צרפת. היינו במחנה מעבר כחודש ימים. לאחר מכן הפלגנו באוניה בשם "ירושלים", ההפלגה נמשכה שבעה ימים. בהפלגה הנוסעים חשו ברע, הם הקיאו והיו מרותקים למיטה, לעומת זאת אבי ואני חשנו בטוב. בחדר האוכל נהגתי לאכול רק את הקינוח, תפוז שעטוף בנייר שכתוב עליו "יפו" או חלבה שטעמה לא היה מוכר עד כה.

הייתי בת חמש וחצי כשעלינו ארצה באוניה בשם: ירושלים, הגענו לחיפה. היה יום גשום עלינו על משאית שהדפנות היו מברזנט. באמצע הדרך הברזנט ניקרע עף עלינו ונרטבנו. הגענו לכפר אוריה עייפים ורעבים

לקחו אותנו בעגלה לדירה שבה שכנו אותנו, ונתנו לנו לחם ושמן ופתיתים שקראנו להם "פתיתי בן גוריון" ואימי

הכינה לנו פתיתים. היינו שבעה ילדים ושני הורים, תשע נפשות יחד. לא היה חשמל, לא היה מים לא היה מדרגות, היה רק סלע שבעזרתו הינו יכולים לטפס הביתה.

למחרת שהקצנו משנתינו שאין אף אחד מלבדנו פרט לעצי זית וקוצים אמי הלכה לכוון העצים וראתה זיתים שחורים נישקה את האדמה ואמרה אלוהים אוהב איתי שהביא אותי למקום שאני אוהבת אותו קטפה את הזיתים והכינה  שמן זית  זיתים עם מלח שאחרי שבוע אכלנו אותם ומאוד נהנינו. חשבתי  שכפר אוריה  הינו הארץ כולה לא חשבתי שיש  מקומות נוספים.

למחרת אבא שלי התחיל לשאול אנשים אם יש מקומות נוספים , איפה לקנות אוכל ירקות ופירות, בכפר אוריה היה מכולת שבה היה חלב לחם נפט כדי להדליק אש דברים בסיסיים  אחד הותיקים אמר לאבי שאפשר לנסוע לעיר קרובה רמלה ומשם ניתן לקנות ירקות פירות אבי התלהב וקנה עגבניות פלפל חריף ומצרכים נוספים שהגיע הביתה אמי התלהבה והכינה סלט חריף זה הסלט שימח אותי ואת טעמו הנני זוכרת עד היום.

 

אחרי שבוע הגיע מדריך והסביר לאבי שניתן לעבוד ולקבל שכר שבאמצעותו מתפרנסים. בשבע בבוקר אתה בא למכולת ומסבירים לך מה לעשות  ואז לקחו אותם להר ואמרו להם לאסוף אבנים  בתוך סל גומי ולעשות טרסות משבע בבוקר עד ארבע בצהרים. אבא הגיע עייף מאוד עם יבלות בידיים מאחר שבנה אבי טרסות ושתל ירקות, כרוב, תפוח אדמה, גזר, בטטות, בצל ועוד…נתנו לנו 50 עופות לגדל יועדו לביצים ולא ידענו איך מטפלים בהם. בבוקר המדריך הגיע והסביר לנו איך מטפלים בתרנגולות. תערובת ומים אחרי זה הביאו לנו שישה כבשים וגם הסבירו לנו איך לטפל בהם.ואז הביאו לנו גם פרות, הינו יוצאים איתם למרעה בשדה שיאכלו והינו מביאים אותם לרפת עד הבוקר וחוזר חלילה.

ולאחר מכן נטענו מטעים של אפרסק בכל מיני סוגים , וגם שזיפים מסוגים שונים נטענו.וכך הפכנו לחקלאים מיומנים . יום אחד המדריך בא ואמר, "יש לך ילדה גדולה ואני רוצה להכניס אותה לפנימייה שם תוכל לישון, לאכול וללמוד .אחותי הגדולה למדה בבית הספר בעפולה קראו לו משק הפועלות .היא  הייתה באה פעם בחודש לחופשה בבית .

אני ואחותי הגדולה למדנו בכפר אוריה. אני הייתי בגן ואחותי בכיתה א'. אני זוכרת, שהייתי בגן לא ידעתי את השפה (עברית)הסתכלתי על הילדים ולא הבנתי כלום.ילד אחד הביא לי מחרוזת ושם לי על הצוואר, צחקתי וכך רחשתי לי חברים חדשים,אשר עם הזמן לימדו אותי את השפה. המצב בבית היה קשה מאוד מכל הבחינות: היה מחסור באוכל, בביגוד, אחי היה בן שלוש עשרה ורעה את  הכבשים,וירד גשם חזק מאוד ופתאום שני חיילים צעקו:"ילד ילד אולי אתה מכיר מישהו שיש לו טרקטור שיוציא לנו את המשאית הצבאית מהבוץ" ואז אחי אמר להם:"אני אוציא לכם את המשאית". והם שאלו אותו איך תוציא? אחי הביא את העגלה עם הסוסה וקשר למשאית,וכך גרר את המשאית מהבוץ. הם היו כל כך שמחים שאמרו לו " יש לך אחים בבית?"ענה להם: אנחנו שמונה ילדים. החיילים עם המשאית מלאה בכל טוב עצרו ליד ביתנו והורידו את תכולת המשאית ובה,גבינה צהובה, חמאה , ריבה , עשרים לחמים, קרקרים ירקות, ופירות אמי החלה לבכות, זה היה רגע מרגש מאוד,היות ולא היה לנו בכלל מה לאכול. זהו זיכרון חקוק בראשי מילדותי.כשהייתי בכיתה ז',

 

אבי לקח אותי לפנימיית "עינות" תיכון. אחר כך עזבתי את בית הספר והלכתי ללמוד בסמינר לאחיות, בבית חולים איכלוב, אבל בגלל שלא הייתה לנו תחבורה כמו שצריך לא יכולתי ללמוד.כשהגעתי לגיל הגיוס, היה עודף בחיילות ולכן לא התגייסתי.

 

ההכרות שלי עם בעלי הייתה, בבר מצווה במושב. הוא הזמין אותי לרקוד ואני אמרתי לו שאני לא יודעת הוא אמר לי "אני אלמד אותך" ומאז לא ירדנו מרחבת הריקודים. אחרי שנתיים התחתנו וגרנו במושב, כפר אוריה. לאחר מכן ילדתי 4 ילדים מקסימים: אורנה, איציק, נילי וקרן. אורנה הבכורה, איציק אחריה, נילי אחריו וקרן הקטנה .

 

כפר אוריה: "פר אוריה הוא מושב בשפלת יהודה ליד העיר בית שמש השייך למועצה אזורית מטה יהודה.כיום הוקמה שכונת הרחבה בכפר אוריה. במושב פועלת "תנועת בני המושבים". במושב ישנם כשלושה גני ילדים. רוב תלמידי היסודי לומדים בבית הספר השחר בטל שחר ורוב בני הנוער במושב לומדים בבית הספר "הרטוב" בקיבוץ צרעה".

תכנית הקשר הרב דורי ,

תשע"ו