מאגר סיפורי מורשת

שמי מירי גולדשטיין, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי אלון. יחד אנחנו מתעדים סיפור משפחתי ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית. אספר לכם עלי ועל מערכת כלי אוכל מהודרת בקישוט כחול בדוגמת בצל שמלווה אותי מאז שנולדתי.

אבי הגיע לפלשתינה בשנת 1938 מגרמניה, עם הוריו. המשפחה התגוררה שם בעיר קטנה בשם הילדסהיים. היה להם משק משפחתי שנוסד עוד בשנת 1825 (למעלה ממאה שנים קודם לכן). שני אחיו הבוגרים של אבי הגיעו לארץ כמה שנים קודם לכן.

לסבי מצד אבי היו שמונה אחים ואחות. אחד מהאחים היגר לארה"ב לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. אח ואחות אחרים נספו במחנות ריכוז במלחמה והאח השלישי נטל את חייו שלו כאשר קלגסי ה-SS הגרמנים דפקו על דלתו.

חנות המכבסה של סב-סבי, יוליוס וולף, בהילדסהיים – נוסדה ב-1825

כאשר עזבו את גרמניה, לא יכלו לקחת איתם כסף אלא רק כלי בית, ריהוט וביגוד. כל החפצים הגיעו ב"ליפט" (מכולה מעץ) לדירה שכורה ברמת גן. בין כלי האוכל שהגיעו הייתה מערכת כלים מהודרת ל-24 סועדים. ה"סרוויס", כפי שמכנים לפעמים דברים כאלה, כולל 24 עותקים זהים של צלחות למנה ראשונה, מרק, מנה עיקרית, קינוח וגם צלוחיות לעוגה וספלים לקפה. כל הפריטים צבעם לבן וכולם מצוירים ביד אמן בעיטורים כחולים של עלים ושל בצלצלים פורחים.

אימי, יהודית "יטי" צורקמן, עלתה לפלשתינה מפולין כנערה בת 15, עם הוריה ושלוש מאחיותיה. היה זה בשנת 1936 באוניה "פולוניה" שעגנה בסוף מסעה בנמל חיפה. אפשר לראות את הרישום על כך ב"לשכת העליה" של הסוכנות היהודית בחיפה.

לאימי היו עוד שני אחים ואחות שנשארו בפולין על מנת לסגור את ענייניהם שם וגם לא יכלו להביא עמם את בני ובנות הזוג שלהם מכיוון שלאלו לא היו "סרטיפיקטים" – הכוונה לרישיונות עליה לארץ. במלחמה נספו האחות ואחד האחים במחנות הריכוז וההשמדה של הנאצים. האח השני שנותר בפולין שרד את המחנות אך מת ממחלת השחפת שנתיים לאחר תום המלחמה.

מימין: סבתא מירי והנכד אלון מציגים הגדה של פסח, משמאל: הסֶרְוִיס בערב ליל הסדר

המשפחה

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית התקיימה בבית הספר אלחריזי התשפ"ד 2024, בהנחיית המורה המובילה אתי מונוביץ'.