מאגר סיפורי מורשת

שמי כרמל, ואני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי לאה אופיר. יחד אנו מתעדות סיפורים מחייה של סבתי ומנציחות אותם במאגר המורשת. וכך סיפרה לי סבתי:

"בשכונת ילדותי גרו מספר משפחות שעלו ממדינות שונות, בכל משפחה היו שניים, שלושה ואף עשרה ילדים. ההורים של כולנו עבדו משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות אחר הצהרים המאוחרות. בתקופתנו לא היו צהרונים, בסיום יום הלימודים היו ילדים שאכלו במסעדה של בית הספר והיו שהוריהם לא יכלו לשלם על הארוחה והם שבו הביתה לארוחת הצהרים שחיכתה להם בבית.

אני ומספר חברים שלי היינו מהילדים שחזרו הביתה ברגל, לארוחת הצהרים שהכינו לנו אימהותינו. בדרכנו הביתה היינו מתעכבים בשכונה מפטפטים, משחקים משחקי שכונה כמו ארבע מקלות, חמור ארוך, ותוקע. אחד מחבריי הטובים, אריה שמו, היה צועד איתנו הביתה ברגל. מדי בוקר ביקשה ממנו אמו לעצור בדרכו חזרה הביתה במכולת השכונתית ולקנות כיכר לחם שלמה. בדרכנו הביתה היה אריה מבקש מאיתנו לחכות לו ליד המכולת השכונתית של מר ודיסלבסקי, שם היה קונה את כיכר הלחם הגדולה והשחורה וממשיך איתנו לביתו.

בדרך, היה מכרסם את הלחם מבפנים טיפין טיפין ועד שהגיע לפתח ביתו, הייתה כיכר הלחם חלולה ונותרה רק המעטפת. בבואו הביתה, היה מניח את הכיכר על השולחן, ובשעות הערב הייתה אמו מגלה שהכיכר חלולה. אמו של אריה נהגה להגיב בהומור ושלחה אותו חזרה למכולת להביא כיכר לחם חדשה."

הזוית האישית

כרמל: נהניתי מאוד לעשות את התכנית עם סבתא. בזכות התכנית נפגשנו יותר, סבתא הגיעה לבית הספר שלי, הכירה את החברים והמורה, וגם בילינו זמן איכות יחד. למדתי על סבתא הרבה דברים שלא ידעתי וסיפורים שלא הכרתי על המשפחה.

סבתא לאה: התכנית הייתה עבורי חוויה מרגשת וטובה. נהניתי מהישיבה המשותפת עם נכדתי הבכורה, להיזכר ולספר לה חוויות מהימים שהייתי בגילה. זה ריגש אותי ואפשר לי לעצור לרגע ולהיזכר ברגעים ואירועים מכוננים בהתבגרות שלי. כמו כן, התכנית אפשרה לי להסתכל על המסירות של הוריי בגידול שלי ועל תרמיל הערכים שציידו אותי ואני משתדלת להעביר לדורות הבאים.