מאגר סיפורי מורשת

שמי רועי, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי ומתעד את סיפורו של סבי נפתלי צבי ארנטל. יחד אנו מתעדים סיפור מחייו ומנציחים אותו במאגר המורשת. וכך סיפר לי סבי:

ילדות בירושלים

קוראים לי נפתלי צבי, נולדתי להוריי, אפרים וברכה לאה ארנטל, בט"ו בחשוון התשי"ד, 08.11.1953, בישראל בבית החולים "ביקור חולים". השפה בבית הייתה עברית והוריי דיברו ביניהם גם הונגרית ויידיש. הייתי הבן השישי מתוך שבעה אחים ואחיות, וגרנו בבית קטן וצנוע.

גדלתי בשכונת נחלת שבעה בירושלים. השכונה הייתה בעלת אופי מעורב ופעלו בה ארבעה בתי כנסת – שניים אשכנזיים ושניים ספרדיים. אבי היה גבאי בבית הכנסת קהל חסידים, שם העביר שיעורים בפרשת השבוע, ולאחר מכן עבר לבית הכנסת נחלת יעקב, שם פעל רב השכונה, הרב סלונים. את הכביסה אימי הייתה עושה בבית, בהתחלה בדוד כביסה בו המים חוממו על פרימוס. כביסה עשינו יום אחד בשבוע, בדרך כלל עם עזרה של עוזרת. בשנת 1959 הורי רכשו מכונת כביסה חשמלית. החיים היו פשוטים מאוד. במהלך השבוע אכלנו אוכל פשוט מאוד – לחם עם מרגרינה, לפעמים קצת זיתים. רק בשנת 1960 קנינו מקרר, עד אז היינו קונים קוביות קרח ממוכר שהיה עובר ברחוב עם עגלה.

ברחוב הייתה חנות בשר שמכרו בה תרנגולות שלמות עם הנוצות. בתוספת תשלום היו מורטים את הנוצות בחנות. את הדגים היו קונים חיים ושמים בקערה עם מים עד להכנה.

החיים בבית

אבי היה עצמאי ועסק בתחומים שונים. במשך שנים היה צורף ומוכר תכשיטים, לאחר מכן היה מספר שנים משגיח כשרות שכיר במפעל בשר ולאחר מכן פתח עסק בשותפות ועסק במסחר בבשר מעושן. הוא היה סיטונאי בשר וגם הייתה לו חנות לבשר ונקניק ברחוב דורות ראשונים, מה שהיום הוא המדרחוב ליד קפה רימון.

כשהייתי ילד קטן, אחיי הגדולים היו מעסיקים אותי בשליחויות שלהם, הייתי גובה מחיר לפי מרחק השליחות. אחיותיי היו שולחות אותי לקנות להן גלידה, להחליף ספרים בספרייה, להחזיר בקבוקי פיקדון וכדומה.

אצלנו בבית את בקבוקי השמן הריקים היה מרוויח מי שמצא את הבקבוק ריק, לכן, אחיי היו מרוקנים את הבקבוק לכוס כדי להרוויח את הבקבוק.

משחקי ילדות

משחק הילדות הנפוץ היה נקרא בלאם סאלאם פאץ', שזה משחק שדומה לבייסבול של היום, רק שהיו משחקים אותו עם חתיכה של קורת בניין בתור מחבט וחתיכת עץ בתור כדור.

היינו לוקחים גרעין של משמש, משפשפים על הקיר של הכיתה וכשהגרעין היה מתחמם, היינו עושים בו חור ומכניסים מסמר. בצד של החור היינו משחילים חוט ותוקעים מקל ארטיק, ובעזרת החוט, המסמר והמקל היינו יוצרים מאוורר אישי.

בלילה היינו הולכים לישיבת מתמידים לשיעורי תורה. היה לנו פנקס נוכחות שבו קיבלנו נקודות, וכאשר היה מצטבר מספר נקודות מסוים, היינו יכולים לרכוש ספרים בנקודות. בלילה כשהלכנו לישיבה, התאורה הייתה דלה, אז יצרנו פנסים מקופסאות שימורים. מצד אחד הקופסה הייתה פתוחה ומהצד השני היינו מחוררים את המכסה. בתוך הקופסה היינו מדליקים נר והאור שלו היה יוצא מהחורים, וכך הנר היה נשאר מוגן מרוח והאיר לנו כמו פנס.

הממתק הנפוץ הייתה סוכריה מחליפת צבעים במחיר של חצי גרוש. במחיר 2 גרושים היינו קונים במבליק (כך הירושלמים קוראים לליקריץ).

חוויות החג

חוויות החג שזכורות לי מבית ההורים: אבא שלי מנופף בתרנגול מעל הראשים שלנו, אבא שלי הולך בליל הסדר עם מצות על הגב. בפורים מאוד אהבתי איך שאבא שלי קרא את המגילה ועד היום אני מתגעגע לקריאת המגילה שלו.

הלימודים

הוריי שלחו אותי לתלמוד תורה של חסידי גור. הרב'ה שלי היה השמש של האדמו"ר מגור, הוא אהב את הילדים בכיתה. בגיל ארבע כבר ידעתי לקרוא, למדתי שם עד גיל שתים עשרה. הלימודים היו ביידיש, ושם למדתי לדבר יידיש. למדתי שם תורה, נביא, משנה, גמרא, הלכה, חשבון ועברית.

בגיל עשר הלכתי בפורים עם משלוח מנות לרבי מגור, ישראל אלתר ("הבית ישראל"). איחרתי את מועד הכנסת משלוחי המנות והסתובבתי בחצר מחוץ לבית הרבי. הרבי שאל את השמש שלו מי מסתובב בחוץ, והשמש סיפר לו שילד עם משלוח מנות. הרבי הורה לשמש להכניס אותי, הרבי דיבר איתי, התעניין בפרטים אודותי וברך אותי בפורים שמח ושאגדל בתורה וביראת שמים.

בגיל שתים עשרה, אחי הבכור שכבר היה אחרי צבא לקח אותי לבני ברק לתלמוד תורה רבי עקיבא, שהיה עם פנימייה בשכונת זכרון מאיר. בתלמוד תורה למדתי לימודי תורה, חשבון, עברית, טבע, אנגלית וספורט. העונשים היו הלקאה במקל על כף היד וסטירות, היו עונשים של העתקת פרקים מפרקי אבות ועונשי כתיבה נוספים. למדתי בבני ברק עד גיל ארבע עשרה ואז חזרתי לירושלים לישיבת סוכוצ'וב בבית וגן. שם למדתי גמרא, תנ"ך, הלכה ומחשבת ישראל. הייתי שם עד גיל שבע עשרה. אהבתי מאוד את המקום. היחס היה מאוד אישי והלימודים היו בעברית.

השירות בצה"ל

בגיל עשרים החלטתי שאני הולך ללמוד בישיבת ההסדר בשעלבים כדי להתגייס לצבא. בישיבה שלמדתי ניסו להניא אותי ממסלול שמוביל לצבא, אבל החלטתי שאני לא מוותר על הרעיון והלכתי לשעלבים לחמש שנים כולל צבא תוך כדי.

התגייסתי בשנת 1972 בתפקיד של חייל בחיל הרגלים. במהלך השירות הצבאי שלי בצבא הסדיר פרצה מלחמת יום הכיפורים. בשנת 1982, בעת שירותי כחייל מילואים, פרצה מלחמת שלום הגליל (לבנון הראשונה), אז נקראנו לבצר את החרמון הסורי.

היו לי חברים טובים במהלך השירות, והקשר נשמר לזמן מה. באותה תקופה לא היה ווצאפ ובקושי טלפונים, אז הקשר לא נשמר לאורך זמן. האוכל בצבא היה גרוע. בשנת תשל"ד 1973, בעת מלחמת יום כיפור, עשיתי את שירותי בתעלת סואץ בתפקיד של חזן.

הקרבות

המלחמה תפסה אותי בהפתעה ליד התעלה. לאחר הקרבות נשארתי חצי שנה בשארם, נואבה ודהב לצורך ביצור קווי ההגנה החדשים במסגרת חיל הנדסה קרבית.

במלחמת לבנון הראשונה הייתי בחרמון הסורי, זה היה בתקופת חג הסוכות וכבר הייתי בשירות מילואים. הבן שלי (אבא של רועי) היה חולה מאוד ומאושפז בבית חולים, אבל הצבא לא הסכים לשחרר אותי ונשארתי שם.

חיי המשפחה והקריירה למדתי הוראה במכון שבדרון (ליפשיץ) להכשרת מורים. את תפקיד ההוראה הראשון עשיתי כרכז הכיתות הישיבתיות בחטיבת ביניים קריית אתא. לאחר שבע שנים עברנו לישיבת שעלבים שם מילאתי תפקיד של מנהל חטיבת הביניים ומחנך כיתה.

היום, בהיותי בפנסיה, אני עובד במסגרות שונות של התנדבות – בבית חולים שערי צדק, במתן שיעורים ובניהול כספים של עמותת בית הכנסת.

בשנת תשל"ז 1977 הייתי בן עשרים וחמש וסבתא הייתה בת עשרים ואחת. לסבתא הייתה חברה חיפאית שלמדה איתה במכללה והיא הפגישה בינינו דרך חבר שלי שאותו הכירה.

לסבתא לא היה טלפון בבית, אז הפגישה תואמה לפרטים מראש (תחנה של קו 15 ליד בנייני האומה בשעה 20:00 ביום חמישי בערב).

איחרתי לפגישה ב-25 דקות בגלל שההסעה שלי התעכבה. סבתא כבר חשבה להתייאש אבל החליטה לחכות לקו אוטובוס אחד נוסף. הגעתי וזיהיתי את סבתא רק בזכות כך שהיא היחידה בתחנה שלא עלתה לאוטובוס. והשאר היסטוריה.

החיים לאחר הנישואים

נולדו לנו שישה ילדים ויש לנו 22 נכדים עד כה. הבית הראשון שקנינו היה בקריית אתא. כשנכנסנו לבית קנינו ארונות מטבח חדשים וארונות לחדרים. ברוח התקופה, כיסינו את קירות הבית בטפטים שונים עבור כל חדר ואת המרפסת חיפינו באריחים חומים. אהבנו מאוד את הבית וגרנו בו שבע שנים.

התחביבים שלי היום הם: לפתור סודוקו וטקורו, לטייל בארץ ובעולם ולקבוע עיתים לתורה.

השגרה היומית

כל יום אני נמצא במקום אחר – שערי צדק, ספורט בבריכה, ספורט רגיל והעברת שיעור בבית הכנסת כל יום בין מנחה לערבית. בימי שלישי אני אופה חלות לשבת.

הזוית האישית

רועי הנכד המתעד: היה לי כיף לשמוע על הסיפור של סבא, היה מעניין לשמוע על סיפור ילדותו ולמדתי הרבה דברים חדשים שלא ידעתי.