מאגר סיפורי מורשת

כל אדם צריך לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים (כך חז"ל), אצל סבא זה לא כאילו, הוא יצא בעצמו עם משפחתו. איך? מתי? האם יש מקום להשוואה עם יציאת מצרים המקראית? להלן סיפור יציאת מצרים בת זמננו ומה שמפתיע שהאינטרנט מאפשר לגלות התאמה בין הזיכרונות של סבא לבין המציאות המתועדת ברשת.

התכלית של סבא רבא (שארל ז"ל) וסבתא רבתא הי"ו הייתה בשנת 1962 להגיע לארץ ישראל, אחרי שהחלופה, ארה"ב, אותה הציעה סבא רבא נבחנה ונדחתה. ההחלטה לעלות לארץ ישראל התקבלה בביקור של סבתא רבתא עם הילדים בציון של הבבא יעקב אבוחצירא זיע"א בדמנהור שבמצרים. באותו ביקור התרחש נס רפואי ואכמ"ל.

באותה שנה מצרים הייתה מדינה עוינת לישראל, כחמש שנים לפני מלחמת ששת הימים ואחרי מלחמת קדש. יציאה ממצרים התאפשרה רק למי שהמציג מטרה התואמת את השקפת השלטונות. המטרה המוצהרת הייתה הגירה לצרפת ומשם לתכלית ארץ ישראל. היעדים למטרה נמשכו חודשים רבים, בהם נעשו הכנות וממון הפך לטובין, כי כסף היה אסור להוציא ממצרים. אימא בהיותה תופרת. תפרה בגדים שהתאימו לנו הילדים שנים רבות גם אחרי ההגירה. הכל הוטען במזוודות עור ענקיות על אוניית סיפון שהפליגה לצרפת, יחד איתנו.

סבא יוסף עם אמו ואחיו לפני יציאת מצרים

ההפלגה ממצרים לצרפת נמשכה כחודש ימים. סבא זוכר את הכניסה לנמל במרסי בצרפת, כניסת האונייה הייתה בין שני מדרונות הרים משני עבריי המעבר.

במרסי שהינו מספר ימים ומשם הפלגנו חודש נוסף לכיוון ישראל באוניית המעפילים "תאודור הרצל". חלק מהאירועים במהלך ההפלגות זכורים לסבא. סבא ישן במיטת קומותיים בקומה העליונה ובאחד הפעמים הראש נחבט בצינור שעבר מעל המיטה. באירוע אחר הושמעה צפירה באונייה וכולם התבקשו לחגור חליפות הצלה (בצבע כתום) ולהתכונן לירידה לסירות הצלה, כנראה עקב תקלה או חדירת מים. בפועל האירוע עבר בשלום.

כשהגענו לישראל, הייתה שעת לילה בתחילת חודש אוקטובר 1962. יום כפור עבר עלינו באונייה. את כל המשפחה העמיסו על טנדר והסיעו עד מעברה בלוד. החושך והרוח המלווה את הנסיעה זכורה עד היום.

מאז הכל היסטוריה וטוב שהיה וכך שהיה. הגוף יצא ממצרים בשנת 1962, הגוף עלה לישראל והנפש בדרכה להמשיך לעלות.

הזוית האישית

סבא יוסף: היה מאד מהנה ומועיל כל כך, עד שהנכד לביא שאל אם אפשר פעם נוספת בשנה הבאה.

לסיום, תודה לצוות ולכל יוזמי התוכנית ומוביליה