מאגר סיפורי מורשת

שם: הרב שמעון ידגר

תאריך לידה: כ"ה כסלו תשכ"ב

מקום לידה: עפולה, ישראל

עיסוק: שליח הרבי בחינוך

"קופים! תגדלו על העצים"

הרבי שלח את ההורים שלי, הרב יצחק והרבנית שמחה, לשליחות ביישובי תענך, שליד עפולה. הייתי הילד היחיד במושב אביטל שהייתה לי קרחת עם פאות. הרגשתי נרדף. כל הזמן צחקו עליי.

התושבים במושב שלנו התנגדו נמרצות שיגיעו אנשים שומרי תורה ומצוות להתגורר במקום. אני זוכר שחלק מהם הגיבו באלימות כלפי ההורים שלי. היו זורקים אבנים לכיוון הבית שלנו והסיתו נגד המשפחה שלי. "תעזבו את הקופים, שיישארו על העצים". מדובר בתושבים שהגיעו מארצות באירופה וחשו את עצמם מפותחים יותר תרבותית, עם יכולות לימוד גבוהות.

אבא שלי התחיל ללמד בבית ספר לא־דתי מקצועות קודש וחסידות, למורת רוחם של ההורים והמורים. עם הזמן הפך בית הספר למוסד חב"די.

"בגיל 10 גליתי למקום תורה"

בגיל 9 כתבתי לרבי שאני רוצה לעבור לישיבה. היה לי קשה במושב. הרבי ענה: "מאחר ולעת עתה חסר הוא בעצמאות, ימתין עוד שהות של זמן כדי להיות בבחינת גולה למקום תורה".

בגיל 10 יצאתי ללמוד בישיבה בלוד, עם בחורים מבוגרים ממני, כך שלקראת הבר מצוה הייתי בישיבה בלוד. את המאמר שיננתי בכל רגע פנוי.

אימא הייתה קמה בחמש בבוקר להכין אותי לנסיעה הארוכה ממושב אביטל עד לוד. נסעתי באוטובוס לעפולה, מעפולה לחדרה, מחדרה לפתח תקוה, מפתח תקוה לתל אביב, ומשם ללוד… כמה וכמה שעות של נסיעה ארוכה. לא כמו היום. ואת הנסיעות האלה הייתי מנצל ללמוד את מאמר הבר מצוה שלי. המעמד הקדוש התקיים ב'בית העם' במושב אביטל.

אמי דאגה לכל הצרכים. היא עצמה התייתמה בגיל 9 כאשר מחבלים ימ"ש רצחו את אבא שלה בעיר העתיקה בירושלים, הרבה שנים לפני הטבח הנורא בשמחת תורה תשפ"ד.

אירוע בר המצווה שלי היה 'כינוס תורה' גדול. את המאמר אמרתי בעל פה. אבא שלי 'שכח' להכין שולחן לחתן ולמכובדים. בעצם, מעולם הוא לא הכין שולחן של מכובדים, אלא ישב תמיד קרוב לאנשים בשולחנות שלהם.

לא אשכח את הברכה של אבא בחגיגת הבר מצוה: "בכל פעם שתניח תפילין, תתרגש כמו שהתרגשת בפעם הראשונה".

יום אחד אבא שלי התקשר למזכירות של הרבי, והרבי האזין לשיחה מהטלפון שבחדרו הקדוש. ואז המזכיר אמר לו בשם הרבי: "מאחר ועוברים דרכו בקשות רבות של אחינו בני ישראל, לרפואה, זיווג ופרנסה, יבקשם להוסיף בענייני תורה ומצוות  ויברכם בשמי ויתברכו".

המפקד המיוחד שהציל חיים

יום אחד הגיע זוג הורים לאבא ז"ל, שטרם נפקד בילדים, ואבא אמר להם שיהיו להם בשורות טובות. ב"ה האישה נפקדה כעבור זמן, אבל הרופאים הזהירו שלתינוק יש פגם ואסור ללדת אותו.

הם חזרו לאבא והוא ביטל במחי יד את בקשת הרופאים. הזוג הלך לבדיקות נוספות והפעם הפרופסור איים שאם לא יעשו ניתוח להוצאת העובר, הוא עצמו יפסיק לטפל בהם. הם חזרו לאבא מודאגים יותר. אבי אמר להם: "בואו נסגור עסקה. אם יהיו בעיות רפואיות עם התינוק שייוולד, אנחנו נגדל אותו". הם סמכו על אבא ואימא ולא ביצעו את הניתוח, שהרופאים דרשו.

והנה, בשמחת תורה תשפ"ד, מפקד במשמר הגבול שומע על התקפת המחבלים בעוטף עזה, הוא עולה על מדים ומגיע לקיבוץ בארי. שם הוא נלחם מלחמת חורמה במחבלים ואף מציל את חייו של חייל, שנפגע מכדור. כן, ניחשתם נכון. המפקד הגיבור הזה, שאחר כך רואיין בכלי התקשורת, הוא אותו ילד של אותם הורים, שהגיעו לשפוך את הלב אצל אבא.

"הטלית הצילה אותנו"

במלחמת 'שלום הגליל' בשנת תשמ"ב שימשתי כתותחן באזור לבנון, במרחק מצידון וצור. היינו מקבלים מידע על נקודות האויב ויורים לעברם.

היו מקרים שבהם הייתה סכנה אמיתית לחיינו, כשבטעות כוחותינו ירו לכיווננו! לפתע ראינו מסוק ישראלי חג מעלינו, מיהרנו לנופף בטלית כדי שיזהו אותנו וייזהרו. כך ניצלנו בנס מאירוע חמור שהיה עלול להסתיים באבדות בנפש.

הזוית האישית

התלמיד ישראל צבי הירש פפר ראיין ותיעד את סיפורו של הרב שמעון ידגר.

קישור: הרב-שמעון-ידגר