מאגר סיפורי מורשת

שמי רון דוידזון, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, אורה הראל מבית נתן. יחד אנו מתעדים את סיפור חייה ומנציחים אותו במאגר המורשת.

וכך סבתא מספרת: "נולדתי בקיבוץ זיקים להורים ניצולי שואה שעלו כמעפילים לארץ לאחר השואה ויסדו כחלוצים את הקיבוץ בשנת 1948. אלו היו ימים של מלחמת העצמאות, והחלוצים היו צריכים להגן על עצמם מפני חדירות של מסתננים מעזה לקיבוץ.

כשנולדתי, אימא שלי, יהודית נתן, הביאה אותי ישר מבית היולדות לבית הילדים, שיהיה בית המגורים שלי. שם קיבלה אותי מטפלת, וכאשר הייתי רעבה ובכיתי, היו קוראים לאימא שלי להניק אותי.

"אימא משרכת רגליה לעבר בית הילדים.

השקיעה מליטה את פניה היפים.

חול טובעני מעכב בדרכה אליי."

(בית משיר שכתבה אורה הראל מספר השירים ״עד שהכישוף הפך את פניו".)

בזמן שאנחנו היינו בבית הילדים, ההורים שלנו עבדו קשה לבנות את המדינה ואת הקיבוץ. הם עבדו בעבודות כפיים בשדה, שמרו, בנו מבנים, והקימו קהילה חדשה. הם היו צריכים להקדיש את כל מרצם להקמת המדינה החדשה.

כל יום בשעה ארבע אחר הצהריים, אימא באה לקחת אותי לבלות ולשחק בבית של אימא ואבא. זה היה זמן האיכות שלי עם ההורים לפני שהמשיכו את המשמרות שלהם בקיבוץ. כשהגיע הערב, ההורים שלי השכיבו אותי לישון בבית הילדים. בבית הילדים היו שומרי לילה ששמרו עלינו ומטפלות, וכך ההורים שלנו ידעו שאנחנו במקום בטוח.

בהתבגרותי, למדתי להוקיר את המעשה החלוצי של הוריי "שהיו כאן כדי להנביט לנו מקום".

כשהייתי בת שבע, הוריי עזבו את הקיבוץ ועברו ליפו. מעולם לא פגשתי את העיר לפני שעברנו, וזאת הייתה עבורי חוויה גדולה לגור בעיר. גרנו בבית גדול שבו היו הרבה חדרים והרבה משפחות שונות, כל משפחה קיבלה חדר. כך גרנו במשך שלוש שנים. מעולם לא הרגשנו מקופחים או מסכנים, למרות שמהחלון ראינו את בית השגריר הצרפתי וקינאתי בבת של השגריר שהיו לה שמלות מלמלה יפות ומיוחדות. היו איתנו ילדים מכל מיני מוצאים, עדות ותרבויות, והיה מאוד נחמד לגדול כולם ביחד.

מאוחר יותר, עברנו לרמת אביב, שם עברו עלי שנות נעוריי. הייתי פעילה מאוד בתנועת הנוער השומר הצעיר, שם גם הכרתי את מי שיהיה בעלי לעתיד, סבא שלך, ד״ר אביקם הראל, שהיה המדריך שלי בתנועה. את שירותי הצבאי עשיתי בנח"ל, בהיאחזויות בנחל צופר בערבה ובנחל גשור שברמת הגולן, שם נפצעתי ביום קרב עם הסורים במהלך מלחמת ההתשה. עד היום אני שומרת את הרסיס של הפגז בקופסה.

את הקריירה שלי בניתי בתחום החינוך, ופרויקט הדגל שלי היה הקמת פרויקט כישורי חיים לחטיבות הביניים ובתי הספר העל יסודיים. אני שמחה לראות שגם היום הנכדים שלי לומדים את הפרויקט החשוב הזה. במהלך עבודתי רבת השנים במשרד החינוך, זכיתי ללוות מנהלים, בתי ספר ויועצים חינוכיים רבים בתהליכים מורכבים של פיתוח יכולות ניהוליות וחינוכיות ובניית אקלים בית ספרי.

היום אני סבתא לתשעה נכדים ונכדות ומאוד גאה במקום שממנו באתי ובמדינה שלי שגדלה והתפתחה גם כן.

הזוית האישית

רון: היה לנו ממש כיף ומעניין ללמוד על הילדות של סבתא ועל בית ילדותה.