מאגר סיפורי מורשת

שני ניר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, דורית ליאור. יחד אנחנו מתעדים סיפור מחייה של סבתא ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית.

ילדות במדינה הצעירה

כשסבתא נולדה, המדינה הייתה בת חמש שנים בלבד. באותה תקופה, לא היו מספיק בתי ספר ולא מספיק כיתות ללמוד בהן. לכן היה פתרון של משמרת שנייה. סבתא הייתה מגיעה בשעה 12:00 לבית הספר לאחר שהמשמרת הראשונה סיימה ללמוד. מכיוון שלא היה מספיק כסף, העירייה חילקה עפרונות ומחברות לתלמידים, אך גם לעירייה לא היה מספיק כסף, ולכן חילקו חצי מחברת לכל תלמיד.

לחווה החקלאית נסעו בטיולית, ובהפסקות שיחקו בכדור מסמרטוטים. סבתא למדה בבית ספר יסודי מכיתה א' עד ח', ולאחר מכן עברה לתיכון. בתקופה ההיא לא הייתה חטיבת ביניים. בבית הספר, סבתא אכלה ארוחת צהריים חמה שהתלמידים בישלו בעזרת המורה לתזונה. סבתא סיימה את כיתה ח' בשנת 1967, בדיוק כשהייתה מלחמת ששת הימים, מלחמה מאוד משמעותית למדינת ישראל.

סיפורה של נימי

נימי היתה כלבה מיוחדת מאוד. נימי היתה כלבה מסוג פודל. כשסבתא שלי היתה ילדה היא קיבלה את נימי וגידלה אותה עד שהכלבה היתה זקנה. יחד הן עשו הכל, טיילו ברחבי חיפה, הלכו יחד לים, טיילו בהרי הכרמל ונהנו יחד מריצה והליכה. נימי היתה החברה הכי טובה של סבתא ובעיקר עודדה אותה בימים קשים. במלחמת יום כיפור סבתא כבר הייתה נשואה עם סבא. סבא נלחם ברמת הגולן וסבתא הייתה לבד בבית עם נימי. נימי הרגישה שקשה לסבתא ולא עזבה אותה לרגע.

סבתא והכלבה נימי לאורך חייה של סבתא

כשסבא השתחרר מהצבא וחזר הביתה, נימי כבר הייתה מאוד זקנה. שבוע אחרי שסבא חזר מהמלחמה, נימי מתה. סבתא לא יצאה מהמיטה שבוע שלם וכל הזמן בכתה.

אחרי חמישים שנה, סבתא קיבלה כלב חדש בשם טוי והיא כל הזמן אומרת שטוי זה בדיוק כמו נימי. אני לא הבנתי על מה היא מדברת, מי זאת נימי הזאת. אבל עכשיו, כשאני מסתכל בתמונות, אני רואה שסבתא צדקה.

סבתא וטוי

הזוית האישית

ניר הנכד המתעד: היה לי מעניין לשמוע את הסיפור של סבתא, אני שמח שתיעדנו אותו במאגר המורשת.