מאגר סיפורי מורשת

ילדות בגולה

שמי ישראל בן דוב (מעוברת מנידז'ביצקי), נולדתי ברוסיה בשנת 1945.

עם סיום מלחמת עולם השנייה הוריי הורשו לחזור לפולין ושיכנו אותנו בדרום פולין בעיר בשם יבור (לשעבר בשליטה גרמנית). איתנו באו סבתא (מצד אימא) ודודה (אחות של אימא). בעיירה יבור, הייתה קהילה יהודית קטנה מאד בה אבי לימד עברית (למד בחדר).

גם אמי באה מבית דתי, כך שבביתנו ששמרו על צביון יהודי: הדלקת נרות בימי שישי, עריכת החגים היהודיים  בלוח השנה העברי, כמו פסח, ראש השנה וחנוכה. בבית דיברו איתנו ביידיש ואנו ענינו בפולנית. בחברת חברים מאד התביישתי שהורי דיברו יידיש.

עד גיל בית ספר (כיתה א'), הלכתי לגן יהודי בו לימדו וסיפרו על ארץ ישראל (פלסטין).

אני ואחי הצעיר, בשנת 1949

העלייה של בני משפחתי לישראל

בשנת 1949 בהיותי בן שלוש חצי, סבתי עם אחות אמי ושתי בנות בגיל הנעורים, קיבלו היתר אישור יציאה מפולין ועלו ארצה לישראל. אירוע זה חרוט בזיכרוני עד היום הזה. אני זוכר את העמסת המזוודות על עגלת הסוסים והיציאה לכיוון תחנת הרכבת, שם נפרדנו בבכי וגעגוע.

בגיל מאוחר יותר תמיד שאלתי מדוע אנחנו לא עלינו יחד איתם? עד היום לא קיבלתי תשובה מנמקת.

עם כניסתי לבית הספר, הייתי יהודי יחיד בין גויים בכיתה. בכיתה ג' – ד', התחלתי לחוות התנכרות מצד התלמידים. בכל מריבה, תגרה קראו בשמות גנאי (יהודי מסריח, יהודי מצורע וכו'). לא נעים היה להיות בחברתם. למזלי, היה לי אח בכור (ז"ל), שלמד באותו בית ספר ודאג תמיד להגן עלי.

מחוץ לכותלי בית הספר היו לי מספר חברים באזור המגורים עימם שיחקתי בפארק, רכבנו על אופניים ביחד וביקרנו אחד אצל השני. בחג הכריסמס ראיתי אצלם עץ אשוח מקושט וקנאתי. לתומי, שאלתי בבית מדוע אנו לא שמים עץ כזה?

לילדות שלי בשנים ההן קוראים היום בפולין בשם "ילדות עשוקה".

העלייה שלי לארץ

שמונה שנים אחרי שבני משפחתנו עלו לישראל, בשנת 1957 ראש ממשלת פולין דאז (ולדיסלב גומולקה) התיר את יציאת יהודים ובחודש אפריל אותה שנה בהיותי בןכאחת עשרה, עלינו ארצה. הקליטה לא הייתה קלה. המעבר שלי למוסד רמת הדסה, יחד עם נערים ממדינות שונות, עם מנטליות שונה, ולך תתחיל להתרגל לאורח חיים חדש, תרבות חדשה ושפה חדשה.

בסוף הכל טוב, מילדות עשוקה בגולה החשוכה, להקמת משפחה לתפארת מדינת ישראל. שלושה ילדים ואחד עשר נכדים. משפחה אוהבת ומלוכדת.

כיום אני מתעניין באקטואליה, מעורה מאד במה שקורה בארץ וחובב במיוחד ספורט כל המקצועות והענפים. בצעירותי שיחקתי כדור אף, כדור רגל, טניס וטניס שולחן.

הזוית האישית

ישראל בן דוב:  נהניתי מאד להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי ובמיוחד בהשתתפות עם נכדתי רומי, ששיתפה פעולה. כולי תקוה שלמדה וינקה עוד קצת פרטים על סבא שלה, שלא היו ידועים לה עד עתה. מאמין שתזכור ותעביר לאחיה במשפחה.