מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי נולדה בשנת 1955 בכפר דבת שבאתיופיה.לסבתא שלי הייתה ילדות ממש קשה. היא הייתה  עוזרת המון להורים שלה בילדותה, גם לשמור על הצאן שהיה למשפחה שלה וגם לשמור על האחיות שלה שהיו קטנות ממנה.

סבתי הייתה הולכת מיום ראשון עד יום חמישי לבית הספר ברגל. כשסבתא שלי הייתה חוזרת מבית הספר היא הייתה הולכת למכור דברים כמו ארבעת המינים, פרות, עגלים, כבשים ועוד.

בכפר שלה הבתים היו קטנים מאוד. השם שלהם היה נקרא "תוקול" הוא היה כמו חדר אחד בגודל של סלון בדירה של היום. כל המשפחה שלה הייתה ישנה ביחד. גם המטבח שלהם היה באותו מקום, הכל היה שם. היה ממש צפוף ולא טוב היה לחיות בו. לפעמים היו שולחים את סבתא שלי ללכת ברגל עד לבאר שיש בה מים, עם בקבוק ממש גדול על גבה כדי להביא מים למשפחתה לשתיה ובישולים.

סבתי רצתה לעלות לארץ ישראל כי היא חלמה על ארץ הקודש וירושלים, ורצתה להגשים את החלומות של הסבים שלה שלא זכו לעלות לארץ הקודש ירושלים.

ההורים של סבא שלי וסבתא שלי גרו אחד ליד השנייה ומדי פעם סבא שלי היה עוזר לסבתא שלי עם הצאן שלה. יום אחד כשסבתא שלי הייתה עם הצאן שלה ושל משפחתה נעלם לה, בלי שהיא ראתה, עגל אחד, כי באותו הזמן היא עסקה בלהביא מזון לשאר הצאן. כשסבתי גילתה שעגל אחד נעלם היא רצה למשפחה שלה שבאותו הזמן הייתה בבית של השכנים (של סבא שלי). מיד כשהיא סיפרה להם על העגל שאבד, סבא ישר הלך לעזור לה לחפש את העגל שאבד ומשם התפתח רומן ביניהם. אחרי שסבתא וסבא מצאו את העגל שאבד, שהיה במרחק של בערך 3 קילומטרים. כשחזרו לבית של סבא שלי, ההורים של סבא שלי הלכו לבקש את ידה של סבתא שלי (לבקש שהם יתחתנו) והוריה של סבתי הסכימו וכיום הם חיים ביחד.

"מודי" שעובר מדור לדור: החפץ הנקרא מודי, עובר מדור לדור כבר 3 דורות, סבתא רבתא מצד סבא שלי הכינה את המודי בעבודת יד, המודי שימש להבאת תכשיטים לאישה בחתונות, סבא שלי הביא את זה לסבתי בחתונה שלהם ואז סבתי הביאה לאמא שלי את המודי בחתונה שלה וכיום המודי אצל אמא שלי.

הזוית האישית

נועם: כשהייתי עם סבתא שלי ממש נהנתי והייתי מסוקרן לשמוע את הסיפורים שלה מהעבר. אני ממש ראיתי שסבתא שלי נהנתה לדבר איתי על העבר שלה והיה לה ממש כיף לדבר איתי על זה ולשתף אותי.