מאגר סיפורי מורשת

שמי דביר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, נעמי. יחד אנו מתעדים את סיפור מחייה של סבתי ומנציחים אותו במאגר המורשת.

וכך סיפרה לי סבתא: "גדלתי במושב אמונים. היו לנו שדות של ירקות ולול אפרוחים. הורי גידלו ירקות ואפרוחים. אהבתי מאוד לבקר בלול האפרוחים ולשחק איתם.

היו לי חברים בשכונה, ויחד שיחקנו תופסת ומחבואים. אהבנו לטפס על עץ התותים של השכן ולאכול תותים. היינו מתלכלכים מאוד ומגיעים הביתה בבגדים מלוכלכים. אמא שלי לא אהבה את הרעיון שאנחנו מטפסים על עץ התות של השכן ומתלכלכים.

בגיל שמונה עזבנו את המושב ועברנו לגור בנצרת עילית, שהיום נקראת נוף הגליל. למדתי בבית ספר תיכון שרת והיו לי הרבה חוויות טובות מתקופת בית הספר. היו לי הרבה חברים ואהבנו לשבת במדשאה הגדולה של בית הספר בהפסקות.

היו לנו מסיבות ריקודים ברחבת הברכה המחוממת. אהבנו ללכת למסיבות האלה, שם פגשנו הרבה חברים. שם גם פגשתי את דוד, בעלי. היינו חברים ארבע שנים ואז נישאנו ונולדו לנו שלושה ילדים. עדי הבכורה היא אמא של דביר, ניב הצעיר מעדי בארבע שנים, וצליל הצעירה ביותר.

כשסיימתי את בית הספר התיכון, לא התגייסתי לצבא והלכתי ללמוד הוראה בחיפה. אחרי שלוש שנים נישאתי לבעלי.

מכיוון שאני עדיין עובדת כמורה בתיכון, אין לי הרבה זמן לתחביבים, אבל את רוב זמני הפנוי אני משקיעה בחוגי ספורט כמו פילאטיס, זומבה ויוגה. בנוסף לזה, אני מבלה עם הנכדים.

יש לי מדליון שקיבלתי בירושה מאימא שלי, והיא קיבלה אותו מסבתא שלי. המדליון נפתח ואפשר לשים תמונה בתוכו. היות והוא גדול מדי, אני לא עונדת אותו."

הזוית האישית

דביר הנכד המתעד: אני למדתי שגם לסבתא הייתה ילדות יפה ולכל דור יש את המשחקים שלו והתחביבים שלו.

סבתא נעמי: למדתי להכיר טוב יותר את הסביבה בה דביר לומד, ולמדתי שדביר מאוד רוצה להכיר את הילדות שלי ולשמוע סיפורים אישיים שלי.