מאגר סיפורי מורשת

בחרתי לספר על סבא רבא לואיג'י פליישמן, מצד אימי.

סבא לואיג'י נולד ב1928בעיר פיומה שבאיטליה  (היום שמה רייקה והיא שייכת לקרואטיה), בן לג'וליו, יליד צ'כיה ולג'וזפינה, ילידת אוסטריה.

במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת 1943, הסתתר סבא לואיג'י ביחד עם הוריו ואחיו, בכפר כפר נאוולי שבהרי האברוצים במרכז איטליה.

הבית בכפר נאוולי

היות וסבא דיבר גם גרמנית שוטפת, הוא ליווה כמתורגמן את מפקד הכוח הגרמני באזור, וסייע בהעברת ההוראות והבקשות לתושבי האזור. כמובן שלפעמים גם קיצץ בתרגום, או שינה אותו בכדי לעזור לתושבים. במקביל לתפקיד זה שעשה מתוך אילוץ, סבא לקח חלק פעיל בלוחמה, ובפעילות הפרטיזנים שהיו מפוזרים בכפרים, ואף קיבל את אות הפרטיזן כהוקרה על פעילות זו. כל זאת כשהיה בן שש עשרה בלבד.

לאחר השחרור עבר סבא לואיג'י עם משפחתו למילאנו. גם שם השתתף באופן פעיל בפעילות ההגנה, וסייע רבות להתארגנות העלייה הבלתי ליגאלית, של פליטים יהודים מרחבי אירופה לארץ ישראל.

בשנת 1948, עם פרוץ מלחמת השחרור, סבא הגיע לארץ כמח"לניק (מתנדבי חו"ל),  להילחם על עצמאותה של מדינת ישראל. סבא לואיג'י לקח חלק פעיל בכל מלחמות ישראל.

לאחר המלחמה חזר לאיטליה בכדי ללמוד, ובשנת 1951 חזר לארץ לתמיד.

את קורותיו במהלך הזמן שהסתתר בנאוולי, סבא תיעד ביומן שהודפס ופורסם באיטליה, ואף נלמד שם בחטיבת הביניים. היומן תורגם ויצא גם באנגלית, בהוצאת יד ושם. בנוסף, תיעד סבא את המלחמות גם בציורים בשחור ולבן.

ביומנו של סבא לואיג',י ניתן לקרוא את סיפורו המופלא, שמשלב בתוכו מזל ואומץ של משפחתו, ואת סיפורן של שתי משפחות נוספות, משפחת דגן ובילינג אשר הסתתרו בנאוולי גם הן.

וזהו גם סיפורם של תושבי האזור האמיצים, שלמרות המכשולים שהציבו הגרמנים, במחווה אנושית, תוך סיכון עצמי וללא מורא, סייעו לפליטים היהודים שהסתתרו בכפרי האזור.

מתוך היומן של סבא לואיג׳י –

" ספטמבר 1943

המושבה שלנו, נטולי האזרחות , כללה שלוש משפחות יהודיות : משפחת פליישמן, משפחת דגן ומשפחת בילינג…"

"ככה חיינו, בבית איכרים בחלק התחתון והחדש של נאוולי, משפחת דגן גרו במרכז , בחלקו העליון והעתיק של הכפר. המשפחה הנוספת, בילינג, שהתה בחלק אחר של נאוולי הפונה לכפר צ'יוויטארטנגה."

6 במרץ 1944 משפחת בילינג עזבה אותנו, למרות מזג האוויר הקשה. הפחד הכריע.  אני חושב שעברו לקאראפלה. כולנו עצובים ומדוכאים. גם אנחנו רצינו לעזוב ." " מזכיר מועצת הכפר , דה- גווידו, נתן לאבא תעודות זהות ריקות, בכדי שנוכל למלא כרצוננו."

״7 במרץ 1944

הבוקר קפוא ועל האדמה קרח. יצאנו מנאוולי לעבר בומינאקו מבלי שאף אחד הבחין בנו. אנחנו בבומינאקו, 8 קילומטרים צפונית- מערבית לנאוולי."

משפחת דגן מסתתרת בקפןרצ'יאנו, אבל לא ביקרנו אותם, כי אנחנו לא רוצים להיראות ביחד. עדיף ככה."

"16 במרץ 1944

לעיתים קרובות ירדתי לקפורצ'יאנו, בכדי לשמוע מסגן אובלדו אם יש חדש. הסגן אובלדו הכיר לי את סגנו, אנטוניו קונטה. אדם פרוע אבל עם לב של זהב. הוא אמר לי שאם אזדקק לעזרה כלשהי אבוא אליו. הוא תמיד ימצא דרך לעזור לי. "

"27 במאי 1944

אבא ואני ברחנו לקפורצ'יאנו ומצאנו מחסה בביתו של נאטאלה קונטה, אחיו של אנטוניו."

"28 במאי 1944

משפחתו של נאטאלה קונטה נחמדה ונדיבה אלינו באופן מיוחד."

"31 במאי 1944

בערב הגיעו לבקר את משפחת קונטה, הקצין הגרמני הממונה על הכפר קפורצ'יאנו, קוראים לו צימרמן. למרות שממש לא רצו בזה, הם נאלצו לארח אותו, במיוחד עכשיו, משום שאנחנו הסתתרנו בביתם! שכבנו על גג המרפסת שבה ישבו כולם, כשמעלינו מאירים הכוכבים. יכולנו לשמוע אותו מדבר. הקצין הגרמני כעס ודיבר על "היהודים". הוא נשבע שאם ימצא מישהו מהם, יהרוג אותם במו ידיו. פתאום זזתי והנעליים שלי הקימו רעש. הגרמני שאל " מה הרעש הזה?" יולה קונטה מייד רצה אלינו לגג, ובלחש ביקשה ממני לחלוץ את נעלי. אחר כך חזרה לאורח ואמרה כנראה היה שם עכבר."

אלו היו מילותיו של סבא רבא שלי לואיג'י שנכתבו באותו הזמן, מעט אחרי שעזב את הכפרים הללו, מייד לאחר השחרור.

סבא רבא ראשון משמאל 1944

חסידי אומות עולם

היום אני שמחה ונרגשת, על שניתנה ההזדמנות לדודתה של אמי, להודות באופן אישי למשפחת קונטה, בטקס הענקת תואר חסיד אומות עולם בקפורצ'יאנו, חבל אברוצו, איטליה ב27 בספטמבר 2017. ולתושבי הכפרים באזור, שבאומץ רב עזרו ליהודים שהסתתרו פה במהלך מלחמת העולם השנייה. לדעתי יש משמעות מיוחדת לקיום הטקס, דווקא במקום בו הסתתרו המשפחות בינהם סבא לואיג'י, בכדי שבני הדור שלנו יוכלו לחלוק כבוד, לאלו שלמרות הסכנה, באומץ, בנדיבות ובטוב לב פעלו בכדי להציל את חייהם.

הזוית האישית

סבא לואיג׳י והנינה נעם אזנקוט, השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי, בבית הספר למדעים ואומנויות בנהריה, בשנת הלימודים תשפ״א.