מאגר סיפורי מורשת

סיפור חייו של סבי מריוס אריאל ברגר

שמי איתן פלס השתתפתי השנה בתוכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבי, מריוס אריאל ברגר, בהנחייתה של המורה: נעמה צוויק, בבית החינוך חטיבה ע"ש משה שרת, בכפר סבא. סבי, מריוס, נולד ברומניה בשנת 1947 ועלה לישראל בשנת 1965. יחד תיעדנו את סיפורו.

סבי מריוס ואני איתן

רקע משפחתי

סבי נולד ברומניה במאי בשנת 1947, בעיר ראמניקול סארט הנמצאת במרפק הרי הורנצ'י שהם חלק מהרי הקרפטים במזרחה של מדינת רומניה. הוריו היו קלמן איציק המכונה ברגר שבהמשך כפי שיתברר השם הפך לברגר.

אביו נולד בעיר בקאו ברומניה צפון מולדובה בשנת 1902. המשפחה גרה בשכונה היהודית בעיר בקאו ברחוב היהודים – שנקרא רחוב לקה. מה שאפיין את הרחוב היה שהכל היה בקו אחד – בית הכנסת, האמבטיה הציבורית, ובתי האנשים.

תמונת הרחוב

הורי הילדים בתקופת החיים של סבא רבא שלי היו עושים לא מעט מאמצים כדי לאפשר לילדים ללמוד, כך היה שגם סבא רבא שלי הלך ללמוד משפטים בפקולטה בעיר יאשי. בתקופת מלחמת העולם השנייה סבא רבא היה פרקליט מטעם המדינה ברומניה, וזאת למרות שנשא טלאי צהוב בשל הנאצים ששלטו אז במשטר הרומני, וזאת בשל העובדה שאביו היה חייל בצבא רומניה בזמן מלחמת העולם הראשונה, איפשרו לו לעבוד, וכך הוא עזר לחבריו ונתן להם פרנסה.

בנוסף סבא רבא, בתוקף תפקידו הציל המון יהודים. אחת מהן הייתה הסוכנת הביטוח של סבי, איטה פנגר, שהגיעה ברכבת בטרנספורט לכוון אושוויץ. סבא רבא לקח אותה כמזכירתו, למרות שלא ידעה מילה ברומנית. סבא רבא בהגיעו ארצה קיבל את אות לוחמי הגטאות.

סבתא רבתא נולדה בעיר טקוצ' במרכז מולדובה רומניה בשנת 1911. מתוך בית עם כ-13 ילדים שרדו רק שבעה. ארבע בנים ושלוש בנות. מתוך האחים מי שלמד לימודים אקדמיים הייתה סבתא רבתא פרומה רייזה שראגא שלמדה רוקחות ואחיה הגדול יצחק שראגא שלמד משפטים.

בזמן מלחמת העולם השנייה היא לא הייתה יכולה לעבוד בשל המשטר, והאינטלקטואלים בעיר טקוצ' הקימו בית ספר לילדי היהודים וסבתא רבתא לימדה כימיה ומתמטיקה. לאחר חתונתם של הורי סבי הם עברו לגור בעיר רמניקול סאראט, שם סבתא רבתא שלי עבדה בתור רוקחת בבית המרקחת של בית החולים לילדים בעיר, וסבא רבא שלי עבד בתוך פרקליט.

תקופת הילדות

סבי מריוס בתקופת הילדות היה בגן ואחרי זה שיחק עם חבריו שהם חבריו עד היום: אזוקה, לוצו, פאולה ואנוצה. המשחקים שלנו היו – קלאס, צורקה.

בגיל חמש סבי התחיל ללמוד פסנתר. סבא רבא שלי לפני שהוא היה קונה מתנה לבנו, בנו היה צריך להוכיח שמגיע לו. כך שבמשך חמש שנים לא היה לו פסנתר בבית כפי שיש לי, אלא הוא היה מתאמן בבית התרבות של העיר. סבי התחבר עם מנהל בית התרבות כדי שישאיר את הפסנתר פתוח.

בזמן מסוים היה כנס של עורכי הדין ברומניה ובחרו כישרונות צעירים מכל המחוזות ברומניה. גם סבי התמודד וזכה. הוא זוכר אפילו מה הוא ניגן – הוא ניגן סונטה מס. 3 של מוצרט, "רפסודיה ההונגרית" של ליסט. כשהגיע הביתה הוא מצא את הפסנתר היפה ביותר. סבי זוכר את היום הזה היטב מאחר שסבא רבא הסתכל אליו ואמר לו שהוא מאוד גאה בו.

הפסנתר היפה ביותר של סבא

בר מצווה

באותה שנה 1960 הייתה חגיגת הבר מצווה של סבי. מה שסבי זוכר מחגיגת הבר מצווה שסבא רבא שלי שם את ידו על ראשו ואמר: "ברוך אתה אדוני, שפטרנו מעונשו של זה".. מזל שסבי לא הבין עברית.

בטקס הבר מצווה

יש להזכיר עוד פרט מתקופת הילדות של סבי – כל הילדים במדינות הקומוניסטיות לבשו עניבה אדומה – של פיונייר – וסיכה שעליה היה כתוב – תמיד קדימה.

פיוניר – בעניבה אדומה

תקופת הנעורים

בתקופת התיכון סבי למד בעיר בתיכון אלקסנדרו וולחוצה בעיר רמניקול סאראט. השם הוא על שמו של משורר רומני. סבי ניגן בתזמורת של בית הספר בפסנתר וגם כינור.

לימדו בבית הספר שהיה תיכון עיוני ריאלי שש מקצועות: בכיתה ה' לימדו נגרות. בכיתה ו' פחחות, בכיתה ז' – נפחות. סבא מספר: "בנינו את הגדר של בית הספר, בכיתה ח' למדנו חשמלאות, בכיתה ט' למדנו חרטות, ובכיתה י' מכונאות רכב. מאחר וקודם למדנו הרבה מקצועות, הלכנו בהדרכתו של המורה למגרש הגרוטאות, ולקחנו חלקי משאית שיפצנו אותם ובסוף השנה המשאית נסעה וכל תלמיד בהדרכתו של המורה נהג עליה".

את הבגרות סבי נבחן בשנת 1964. בסתיו אותה שנה סבי התקבל לאחר בחינות קונקורס לבית ספר לרפואה בעיר יאשי שם סבא רבא שלי למד משפטים. בחודש ינואר 1965 סבי נקרא למשרדו של רקטור בית הספר לרפואה פרופ' פרנקי שאמר לו: "אדון ברגר" – (וזה היה בלשון עלבון מאחר ובמדינה קומוניסטית היה נהוג לפנות לזולת בלשון "חבר" – "טוברש" ברומנית),  "קיבלנו מידע משרותי הביטחון – הסקוריטטה, שעשית בקשה לעלות למדינה אימפריאליסטית/קפיטליסטית – 'יזראל'. יש לך שתי אפשרויות – לחתום על טופס ויתור ותמשיך ללמוד או שתעשה לעצמך את המזוודה ולנסוע הביתה".

התשובה של סבי הייתה שהוא קטין ואינו יכול לחתום. בחודש מרץ 1965 אישרו למשפחת סבי לצאת מרומניה, לא עם דרכון אלא עם טופס "תנו להם לעבור" מאחר והרומנים נישלו אותם מאזרחותם.

בתאריך 6.4.1965 המשפחה של סבי עלתה ארצה. סבי לא ידע עברית ולא אנגלית. לימדו אותם ברומניה צרפתית ורוסית.

המשפחה של סבתא רבתא שלי לקחה אותם אליהם. סבי רצה מאד להמשיך ללמוד רפואה. לא הייתה לו כל אפשרות כלכלית ולא שפה. הוא פגש שכן של דודתו שהיה קצין בצבא בדרגת סגן אלוף, שדיבר איתו בצרפתית. הקצין אמר לו שדבר ראשון הוא צריך ללכת לצבא. אז סבי שאל אותו מדוע הוא צריך ללכת לצבא. וענה לו סבי – שהוא ילך לצבא אך בתנאים שהוא רוצה. ואז הקצין שאל אותו – איך תלמד הרי אתה לא יודע עברית. סבי אמר לו שיתנו לו צ'אנס.

בסופו של דבר סבי התקבל ללמוד בפקולטה לביולוגיה. תוך שנה נדרש ללמוד שתי שפות: אנגלית ועברית ברמה שיהיה מסוגל לתת הרצאה. הוא הצליח ובשנת 1966 נפתחה הפקולטה לרפואה בתל אביב – סבי ניגש לבחינות והתקבל. בשנת 1974 סבי סיים את בית הספר לרפואה והלך לצבא במסגרת עתודה אקדמית.

בתמונה (סבי למעלה באמצע) 

סבי שירת כקצין רפואה שלוש שנות שרות סדיר ושנת קבע. לאחר מכן שירת במילואים 30 שנה. הוא היה רופא לוחם.

התמונה היא מעיתון "במחנה": סבי עושה החייאה לחייל במהלך מלחמת שלום הגליל

סבי התמחה בשני מקצועות רפואיים – יילוד ורפואת נשים, הרדמה וטיפול נמרץ. הוא עבד בשני המקצועות עד שנת 2017. הניתוח הקיסרי האחרון ביצע היה בתאריך 31.12.2017.

סבא מנתח בחדר ניתוח

חתונה והקמת משפחה

בשנת 1975 סבי התחתן עם סבתי ונולדו שתי בנות. הגדולה רינת היא אמי וכרמית היא דודתי. סבי וסבתי היו נשואים עשרים שנים אחר כך התגרשו.

למדתי שהמאכלים האהובים על סבא שלי זה צ'ורבה רומנית שזה סוג של מרק מעט חמוץ, אך יש ירק מיוחד ששמו לאושטן שמגדלים אותו בישראל ושמו למבק. כשסבא היה קטן אמו הכינה לו את הצ'ורבה וסבי אהב אותו מאוד.

הזוית האישית

סבא מריוס: כעת בנימה אישית על העבודה עם איתני. אני והוא צוות יצירתי ויסודי. היה לי מאוד כיף לעבוד עם נכדי.

איתן: אני נהנתי מאוד מכל הפרוייקט, כי זכיתי לבלות זמן אם סבא שלי ולדבר איתו אל חייו ומה הוא עשה. בכל שנות חייו של סבי הוא למד שהדבר הכי עוצמתי בעולם זה ידע ולכן הציטוט שהוא בחר: "ידע זה כוח" ובמקור: scientia potentia est. אני  מאחל לסבא שלי הרבה בריאות