מאגר סיפורי מורשת

שמי אחינועם, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, יפה גינזברג. יחד אנו מתעדות סיפור מחייה של סבתא ומנציחות אותו במאגר המורשת של התכנית. הסיפור יעסוק בעלייתה של סבתא יפה לישראל.

סבתא עלתה לארץ כשהיתה בת שלוש, בשנת 1948, עם אמה ואחותה, בלי אביה, מכיוון שבאותו הזמן לא הרשו לגברים לעלות לארץ, רק לנשים וילדים. אבא של סבתא עלה לארץ לפניהן ונכנס לארץ בדרך לא חוקית, הוא נכנס לארץ באוניות קטנות שקראו להן אוניות מעפילים. הוא נסע דרך מרוקו. באותה תקופה נתנו לחיילים מאמריקה שבאים להילחם בארץ שמות בדויים, אז נתנו גם לסבא רבא שלי שם בדוי. בנס לא תפסו אותם, מסתבר שרוב החיילים שניסו להיכנס, נתפסו. למעשה, אחרי כמה חודשים שאבא שלה (סבא רבא שלי ז"ל) הצליח להיכנס לארץ, האנגלים עזבו, וסבתא שלי והמשפחה שלה (היא, אחותה ואימא שלה) עלו לארץ.

רוב האנשים שעלו לארץ הלכו לקיבוץ כפר דרום הראשון, אבל בגלל שסבא רבא שלי היה בצבא, הם הלכו לגור בחיפה. אז פרצה מלחמת השחרור והרבה ערבים ברחו מהארץ. במקביל הרבה משפחות יהודיות נכנסו לגור בבתים של הערבים. גם סבתא שלי והמשפחה שלה עשו את זה, והבית שבו הם גרו היה בכרמל. הם גרו באותו בית עם ארבע משפחות ולכל משפחה היה חדר אחד. אחרי כמה זמן הם גרו בבית פרטי וגדול, ואז נולד לה אח קטן. בגלל שהם היו בכרמל הם יכלו לראות מהחלון את כל ההפצצות והיריות. בשביל שהערבים לא יראו שיש אנשים יהודים בבית ויפציצו את הבית, הם היו צריכים לשים שמיכות על החלונות. קראו לזה החשכה, אחרי כמה זמן הכריזו על הקמת מדינת ישראל.

הזוית האישית

אחינועם הנכדה המתעדת: החוויה המשותפת שלי עם סבתא שלי הייתה לשמוע את כל הסיפורים שלה ואת כל מה שהיא עברה. אני רוצה להגיד לסבתא שלי תודה על זה שהיא עלתה לארץ, בזכותה אימא שלי כאן ואני גם כאן.