מאגר סיפורי מורשת

רקע משפחתי

סבתא שלי, ססיליה נעמי כהן נולדה בארגנטינה בכפר מרקוס פס, שנמצא במרחק כשעה מבואנוס איירס, עיר הבירה של ארגנטינה. בכפר גרו אז כ-2000  תושבים ולסבא רבא שלי, עזרה, לאבא של סבתא שלי היתה בכפר חנות כל-בו. סבתא זוכרת את הבית שלהם כמאוד גדול, אבל כנראה כי היא זוכרת עם עיניים של ילדה כי סה"כ הבית היה עם שלושה חדרי שינה, סלון ומטבח. סבתא אהבה במיוחד את הגינה של הבית מכיוון ששם היתה להם בריכת גומי,אחת הבריכות היחדות בכפר והיא הייתה מזמינה לגינה את החברות שלה. סבתא זוכרת שבכפר כולם הכירו את כולם והבתים במשך היום היו עם דלתות פתוחות כך שהילדים נכנסו להכיר את השכנים ולקבל מהם עוגיות טעימות. עובדה מעניינת על העיר מרכוז פס, שהיא נקראת גם "העיר של העצים", כי יש עצים רבים בצידי הרחובות.

ילדותה של סבתי

סבתא ססיליה מספרת שהייתה לה ילדות טובה ושמחה. היא עוד זוכרת את החברות הכי טובות שלה, אליסיה, נורה, אדלינה שהן היו בחבורה ביחד כל היום. הן היו בחוג טניס והמשחקים האהובים עליה היו מחבואים, דג מלוח שבארגנטינה נקרא "הפסל". הדבר שהן הכי אהבו היה לרכב באופנים בכל הכפר. לא בכל בית היתה טלוויזיה אבל אצל אדלינה הייתה אחת והן גם אהבו לראות שם את הסדרה היחידה שהייתה ביום. ברדיו שידרו תכניות רבות. סבתא ססיליה הייתה הולכת לבית הספר בכרכרה, יחד עם כמה חברות. סבתי היתה תלמידה רצינית, היא הייתה אוהבת לסיים לפני כולם את שיעורי הבית. המקצועות האהובים עליה היו היסטוריה וגאוגרפיה. היסטוריה כיון שהיא רצתה לדעת דברים מעניינים על התקופות של העבר וגיאוגרפיה כי זה נתן לה הזדמנויות להכיר מקומות בעולם בלי צורך לטוס כי אז זה היה מאוד קשה. היא מספרת ששהיה לה קל ללמוד ולכן היא אהבה ללכת לבית הספר.

ההתנהגות והיחסים בין התלמיד למורה  לא היו כמו היום. התלמידים לא קראו למורה בשמו. כשהמורה נכנס לכיתה,כדי לכבד אותו התלמידים  קמו ממושבם  וברכו "שלום מורה".המורים של פעם היו יותר קשוחים ולא התחברו עם התלמידים.

ימי הולדת בילדותה של סבתי, היו חגיגות משפחתיות עם דודים , בני דודים ומשפחה מורחבת. (סבתי היא הגדולה מכל הבני דודים שלה). חוץ מהמסיבה עם המשפחה גם באמצע השבוע נהגו לחגוג עם חברים יותר קרובים בארוחת ארבע טעימה. סבתא שלי זוכרת שביום ההולדת של גיל תשע היא קיבלה את האופניים הראשונים שלה. היא זוכרת אפילו שהצבע היה כחול ים. ליום ההולדת ה – 13 ההורים שלסבתי הולידו לה אח.

והיא היתה גאה להיות האחות הגדולה. כך היא הייתה יכולה לתת לו "פקודות" או לגרום לו לעשות דברים שביקשה ממנו. סבתי מספרת לי שלמרות הפרש הגילאים ביניהם, הם תמיד הסתדרו היטב ואהבו זה את זה במיוחד כשגדלו.

הבגרות של סבתא

כשאח של סבתא היה בערך בן שנה עברה המשפחה להתגורר בעיר הבירה בואנוס אייר. המעבר לא היה לה קל. היא השאירה מאחור את החברים ואת בית הספר הישן. אבל לאט לאט היא התרגלה לסביבה החדשה שלה בעיר הגדולה.

בארגנטינה לימודי החובה הם עד תיכון וסבתי סיימה תיכון בגיל 18 עם תואר אדמיניסטרטיבית. בנוסף

באמצע התיכון סבתא קיבלה החלטה ללמוד לימודי ערב ולעבוד בשעות הבוקר. העבודה הראשונה שלה הייתה בחנות כלי כתיבה גדולה שנקראה "לה פפלריה" והעבודה האחרונה שלה היתה בתפקיד יותר מתקדם במחשבים בחברת "אפל". בעבודה זו היא נהנתה מאוד מכיוון שהיאהקיבלה מהחברה מחשב נייד ואביזרים נוספים למחשב. בארגנטינה לא היתה חובת גיוס לצבא ולכן סבתי לא שירתה בצבא.

הקמת משפחה 

ההיכרות של סבתא עם סבא והקמת המשפחה

סבתי הכיר את סבי חואן דרך חברים משותפים  כשהיתה בת 23. מהרגע הראשון היתה ביניהם כימיה ותקשורת טובה. בשנת 1978 הם התחתנו וזו הייתה השנה שבה ארגנטינה ניצחה את המונדיאל הראשון שלה. סבי מבוגר מסבתי בעשר שנים.

בשנת 1980 כשסבתא ססיליה היתה בת 27 וסבא חואן בן 37 נולדה להם בת, אימא שלי זה היה כשהיגיע לארגנטינה שלטון דמוקרטי. סבתא וסבא החליטו שהם רוצים רק ילדה אחת ולכן היא בת יחידה.

עלייתה של סבתא לארץ

בכל תקופת הנערות שלה סבתא חלמה להגיע לארץ ישראל ולהתנדב בקיבוץ. החלום הזה התגשם בשנת 2001 לאחר שסבא שלי (בעלה) נפטר ואמי (הבת שלה), כבר עלתה לישראל שנתיים קודם בגיל 17 ולמדה כאן.

עלייתה של סבתא לארץ

סבתא הגיעה למרכז קליטה ברעננה שם היא עשתה אולפן בעברית. סבתא נוהגת לומר תמיד: "הדבר הטוב ביותר שקרה בחיים שלי הוא העלייה לארץ. כל יהודי צריך לחיות בארץ ישראל."

כיום סבתא מדברת ומתקשרת בעברית ואני אוהב לשמוע את המבטא הספרדי שלה. העבודה הראשונה שלסבתי בארץ היתה כעוזרת מטבח בבית אבות בכפר סבא.

בארץ סבתא הכירה את האהבה השנייה שלה, סבא פדרו, גם הוא נפטר. הכרתי את סבא פדרו ואני מתגעגע אליו.

סבתא שלי היום

כיום סבתא ססיליה גרה בכפר סבא, קרוב לבית הורי. אני אוהב להגיע לבית סבתא פעם או פעמיים בשבוע לארוחת צהריים ולהנות מחברתה. סבתא אומרת שאני ואחותי מכניסים שמחה רבה לחיים שלה.סבתא  עובדת בגן ילדים. בזכות העבודה בגן היא שיפרה את העברית שלה. סבתא מעניקה הרבה אהבה לילדים והם מחזירים לה אהבה.  כשסבתי ואני מטיילים ברחובות כפר סבא ופוגשים את ילדי הגן, הם עוצרים אותה כדי לתת לה חיבוק ולברך אותה לשלום. הקשר ביני ובין סבתי מאד טוב. אני גאה להיות הנכד הבכור שלה.

סבתא כיום

הזוית האישית

סבתא סיסיליה: היה ממש נחמד לעשות את העבודה עם נכדי אוריאל זו היתה הזדמנות להעלות זכרונות ולהיזכר בארועים שכמעט שכחתי.

אוריאל: סיימתי את כתיבת הסיפור של סבתי ביום ההולדת שלה וזה מאוד ריגש אותי. אני מאד אוהב את סבתי ונהניתי מאד לשמוע ממנה את סיפור חייה. אני מאחל לסבתי חיים ארוכים וטובים.