מאגר סיפורי מורשת

שמי מאיה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי מצד אמי, ויולט אלבוקרק. יחד, אנו מתעדות את סיפור החיים של אמה של סבתא ויולט, רשל, ומנציחות את הסיפור במאגר המורשת של התכנית.

אבא של רשל נפטר כשהיא הייתה בת שנתיים, הוא נפטר עקב נפילה ברחוב שגרמה לאירוע מוחי. בייה (אמה של רשל) לא התחתנה שוב ועבדה כתופרת. עד שנת 1935 היא חיה בקירקלאראלי שבטורקיה יחד עם אח שלה, דוד ואימא שלה. בראשית שנות ה-30 חיו בחבל כ-20 אלף יהודים. שררה במדינה עוינות של האוכלוסייה הטורקית המקומית כלפי המיעוטים: מסיבות לאומנויות בקרב השכבות המשכילות, ומסיבות דתיות בקרב השכבות החלשות יותר. לדוגמא: אסרו על המיעוטים לדבר בכל שפה שהיא לא טורקית. משפחות יהודיות ששמרו על שפת הלאדינו במשך מאות שנים, נאלצו להסתיר את העובדה שדיברו לאדינו בחשאי. בשנת 1934 התפרסמו בעיתונים מספר כתבות גזעניות נגד יהודים. האזרחים הטורקים הושפעו מהכתבות והחלו בפרעות נגד יהודים, הרסו בתים וחנויות, אנסו נשים יהודיות. מיד עם תחילת ההתפרעויות, בייה שלחה את רשל, שהייתה רק בת 12, לבדה ברכבת לאיסטנבול.

הקהילה היהודית באיסטנבול הפכה את בית הספר היהודי לפנימיה והקהילה קלטה את היהודים שברחו מהפרעות. במשך שישה חודשים היא חיה באיסטנבול ולאחר מכן חזרה לביתה במחוז קירקלאראלי. בזמן מלחמת העולם השנייה אמנם נבנו בשטח טורקיה וגם במחוז קירקלאראלי מחנות ריכוז והשמדה, אבל מאחר וטורקיה לא השתתפה במלחמה, יהודי טורקיה לא נלקחו למחנות הריכוז וכך ניצלו חייהם.

רשל למדה בבית ספר יסודי בלבד ולא המשיכה בעוד שנות לימוד. מגיל קטן היא תפרה, וכשהיא גדלה היא עבדה בתור תופרת. אביה נפטר כשהייתה בסך הכל בת שנתיים, אז אמה של רשל (בייה) עבדה גם כתופרת כדי לפרנס את המשפחה שלה.

מקצוע ועיסוק

רשל התחילה לתפור אחרי שלמדה מאימא שלה איך לתפור כשהייתה בגיל קטן, כדי לפרנס את משפחתה ולעזור לבתה ויולט בגידול התינוקת שנולדה. לאחר מכן רשל הפכה לתופרת מקצועית. רשל לימדה את ויולט איך לתפור ואיך לסרוג, ועד היום ויולט תופרת וסורגת באופן נפלא ואפילו היא לימדה אותי איך לתפור, איך לסרוג ואיך להכין מקרמה עוד כשהייתי ילדה בגיל 8. ויולט לימדה גם את ליסיה (אימא שלי) לתפור ולסרוג כדי להמשיך עם המסורת של רשל על תפירה וסריגה.

היכרות נישואים ובניית המשפחה

אליעזר ורשל נפגשו כשאמה של רשל הזמינה את החיילים לארוחת שבת, ובאחת הארוחות גם אליעזר התארח ופגש את הבת של בייה, רשל והתאהב בה. לאחר שהם התארסו, אליעזר לקח את רשל לאיסטנבול, לבית הוריו, וחזר לשירותו בצבא. בשנת 1944 הם התחתנו באסטבול בתור זוג מאוהב. בשנת 1945, שנה אחרי חתונתם, נולדה בתם הבכורה ויקטוריה (ויקי) שמחה, ולאחר שנתיים נולד בנם אהרון. לאחר עשר שנים נולדה ויולט, סבתי.

יציאה לגמלאות

בשנת 1974, בגיל 58, אליעזר לקה בהתקף לב פתאומי ונפטר, כשרשל הייתה בת 52. במשך שנים רשל חייתה לבד, וויולט היתה בת 16, אהרון היה בן 26 וויקטוריה הייתה בת 28 ונשואה. בשנת 1977 נולדה לויולט תינוקת ששמה ליסיה (אימא שלי). רשל טיפלה בה ועזרה לויולט וליוסף לגדל אותה. ליסיה חשה אהבה מיוחדת לרשל. רשל טיפלה בכל משפחתה במסירות אין קץ עד לפטירתה בגיל 71 מאי ספיקת לב בשנת 1993. לרשל ואליעזר חמישה נכדים.

מסר לדור הצעיר מחייה של רשל

סבתא שלי למדה מאמה רשל שהילדים הם מרכז החיים, ותפקיד האימא הוא לעשות הכול בשביל שהם יוכלו לחיות את החיים שהם רוצים לחיות ולהגשים את עצמם. אימא שלי זוכרת אותה מחוייכת והיא למדה ממנה שגם כשהחיים הם קשים – ההחלטה להתמודד ולחייך היא בידינו.

הזוית האישית

מאיה הנכדה המתעדת: היה מעניין לדבר עם סבתא שלי כדי לגלות ולחקור על עברה של משפחתי בטורקיה בזמנים קשים. אני מרגישה שאני מחוברת יותר לדורות הקודמים שלי שלא זכיתי לפגוש לצערי הרב, אבל אני שמחה כי המחקר עליהם גורם לי להרגיש שהם עדיין פה איתי.