מאגר סיפורי מורשת

זיכרונות מהילדות

שמי מייקי אפרת (אלפרט)

נולדתי בלוס אנג'לס בתאריך 26/9/49. כשהייתי בן שנה, הוריי, במסגרת התנועה הציונית בה היו פעילים בארצות הברית, עלו לישראל עם עוד צעירים כמותם והם שובצו לקיבוץ מעלה החמישה, ביתי הראשון בישראל.

בקיבוץ של פעם ילדים לא חיו עם ההורים אלא גדלו בבית הילדים וכך גם אני. לגדול בבית הילדים בשבילי לא היה מוזר או חריג, ככה היה עם כולם בקיבוצים ובשבילי זה היה כמו לגדול עם המון אחים ואחיות ביחד כי בקיבוץ בני כיתתך הם בדיוק כמו משפחה חיים איתם, גדלים איתם, ישנים איתם באותו חדר, רבים איתם ומשלימים איתם בדיוק כמו עם אחים ואחיות. כשהייתי קטן אהבתי בעיקר לאסוף דברים כמו: בולים, לשחק עם החיות, אהבתי מאוד לעסוק גם באלקטרוניקה, אהבתי מאוד לצייר סוסים ובנוסף עבדתי בפלחה כי בקיבוץ ילדים (מגיל 12) בסוף יום הלימודים היו יוצאים לעבוד במשק.

ההורים שלי התגרשו כשהייתי בסביבות כיתה א', אבל הם שמרו על קשר טוב והיו אפילו חברים. לאחר הגירושים אמי עברה לגור בקיבוץ משמר השרון, ואני גרתי גם בקיבוץ משמר השרון וגם בקיבוץ מעלה החמישה. עד היום חבריי הם ממשמר השרון, מקיבוץ מעלה החמישה, משירותי הצבאי וממקומות שעבדתי בהם.

שירות צבאי

התחלתי בצבא בקורס טיס, לאחר שנה הודחתי ועברתי לשריון. לאחר מספר חודשים יצאתי לקורס קצינים ושירתי כקצין בשריון, בסדיר ובמילואים. הלחמתי במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים כסמ"פ בלחימה בסיני מול הצבא המצרי.

הכרות עם אשתי

אני וסבתא הכרנו כששירתנו יחד בגדוד הצבאי. לאחר שנתיים של חברות  התחתנו בקיבוץ מעלה החמישה שם נולדה הבת הבכורה שלי מעיין. כחצי שנה לאחר שמעיין נולדה שמעתי כי יש הפרחת שממה בערבה וכזוג צעיר החלטנו שאנחנו מעוניינים להשתתף בפרויקט וכך הגענו למושב חצבה. במושב עסקנו בחקלאות בעיקר גידול פלפלים. בחצבה נולדה בתנו השנייה, מיטל.                                  

סבא וסבתא שלי כיום

מסע השליחות לחו"ל

בשנת 1979 במסגרת שירותי הצבאי והביטחוני הוצע לי לשרת כקב"ט בשגרירויות וקונסוליות בחו"ל דרך משרד החוץ. באותה תקופה אשתי החליטה כי המגורים במושב אינם מתאימים לה והחלטנו יחד לנצל את ההזדמנות הזו. ואכן קיבלתי את ההצעה ולאחר קורס קב"טים יצאנו לשליחות.

המדינה הראשונה שהיינו בה הייתה סווזילנד, נסיכות עצמאית באפריקה הדרומית. בזמן שהותנו בסווזילנד טיילנו במדינות שכנות כגון: דרום אפריקה: דרבן, יוהנסבורג, קייפטאון וכו'. יצאנו למסעות ספארי ורפטינג נהרות.

המדינה הבאה אליה נשלחנו אל בורמה (היום נקראת מיאנמר) ושירתנו בעיר הבירה רנגון. בורמה היא מתפתחת במזרח אסיה לאחר מעט מאוד זמן מצאנו את עצמנו מתאהבים במדינה ובתושביה.

בזמן שהותנו בבורמה גרנו בקונסוליה עצמה (נציגות ישראלית) ואני אפילו זוכר שבנותיי היו יוצאות לשחק בחצר מלוות בלוכד נחשים מכיוון שקוברה נחש מצוי בבורמה ונמצא בחצרות ובגינות. רנגון הינה עיר בודהיסטית ולחיות בה היה להיכנס לעולם אחר של נזירים, מקדשים ובודהות בכל מקום.

חג בבורמה יחד עם עובדי הקונסוליה הבורמזים

לאחר שנה נשלחנו לסידני אוסטרליה, שם שירתנו בקונסוליה הישראלית. סידני כמובן עיר מערבית לחלוטין. נדהמנו מהיופי שלה ומהחדשנות, באוסטרליה אשתי אילנה שירתה לצידי בקונסוליה בעבודה סודית. במהלך שירותינו באוסטרליה טיילנו רבות ברחבי המדינה, אוסטרליה היא מדינה עם נוף פראי בחלקים רבים חופים מדהימים ואחת המדינות היפות בעולם לטעמי. לאחר שנתיים סיימנו את השליחות והחלטנו לחזור לישראל, לפני שחזרנו לארץ החלטנו לעשות טיול מסביב לעולם והיינו בתאילנד, טאיוון, סינגפור משם המכנו להוואי לארצות הברית עצמה.

בכל מדינה בה היינו הייתה מיוחדת, בעלת אופי שונה, עם נופים מדהימים וטבע יוצא דופן. היה לנו חשוב לטייל עם בנותינו במדינה עצמה ובסיום כל שליחות לנסות לטייל בכמה שיותר מדינות באזור. השליחות הייתה חוויה חד פעמית שלא כל אחד עובר.

החזרה לארץ ישראל

לקראת סוף השליחות ביקשנו ממשפחותינו בארץ להתחיל לחפש לנו דירת מגורים. אשתי אילנה שמעה על כפר סבא, שהייתה אז עיר קטנה מאוד, דרך חברים והחליטה שלשם היא רוצה לחזור. משפחתנו מצאה לנו דירה ואחרי הטיול שעשינו הגענו לכפר סבא ושם נולדה הבת השלישית שלי אירית.

מאז חזרתי לארץ עזבתי את העיסוק בחקלאות ועסקתי בשיווק.

את שירותי הצבאי המשכתי כמילואימניק עד שנות החמישים שלי.

הזוית האישית

דניאלה אלפרט: מאוד נהניתי לעשות את העבודה, לחקור ולגלות דברים חדשים שלא ידעתי לפני כן.

אילנה אפרת: מאוד נהניתי לדבר על סבא, על המסעות שלנו ועל חיינו.