מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא אילן, גדלתי בגבעתיים. גדלתי וחייתי בבית עם אימא שהייתה עקרת בית וגידלה משק חי ליד וגם בתוך הבית, ואבי היה פועל בניין שעבד מאוד קשה למחייתו. גדלתי בחצר עם הרבה בעלי חיים. למדתי בבית הספר היסודי כצנלסון, ולאחריו בתיכון למדתי בטכניקום, חמש וחצי שנתי.

בגבעתיים של פעם שיחקנו הרבה משחקי רחוב כי לא היו כבישים ומכוניות. אהבנו לשחק מחבואים, כדורגל ועוד כל מיני משחקים. עד היום אני שומר על קשר עם החבר הכי טוב שהיה לי בילדותי, יצחק רוזנברג, ועד היום אנחנו נפגשים כבוגרי בית הספר העממי. בנוסף, בילדותי השתתפתי בתנועת "הנוער העובד והלומד".

אני בילדותי עם החיות בחצר

שירות בצה"ל: מלחמות והתפקידים המאתגרים

אחרי שסיימתי את לימודי בתיכון, התחלתי את שירותי הצבאי בשנת 1970, והשתחררתי בשנת 1973 כקצין בגדוד 12 של גולני. במהלך שירותי הצבאי, השתתפתי במלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון הראשונה. למרות שהשתחררתי שלושה חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים, נקראתי לצו שמונה והשתתפתי במלחמה. במהלך המלחמה מילאתי שלל תפקידים, והמשמעותי ביניהם היה קצין מבצעים בפיקוד צפון, שבמהלכו הסתובבתי בין היחידות השונות לאיסוף מידע מבצעי כדי לעדכן את מערכת פיקוד צפון, ולאפשר קבלת החלטות אמינות ומהירות. שירתתי במילואים עד גיל 52, ותפקידי האחרון היה סגן מפקד זירת לבנון בפיקוד צפון, בדרגת רב סרן.

בשירות הצבאי

קריירה כמהנדס וממציא

לאחר גמר לימודי ההנדסה באוניברסיטה, עבדתי 18 שנה בתעשייה צבאית במגוון תפקידים, ממנהל פיתוח עד למנהל המפעל. במסגרת זו פיתחתי את מקלע "נגב" שמשמש את כוחות חיל הרגלים בצה"ל עד היום, כולל במלחמת "חרבות ברזל". ה"נגב" משמש כנשק חוד בכל יחידות חיל הרגלים של הצבא. בנוסף, פיתחתי כלי נשק נוספים שהוכנסו לשירות הצבא, ביניהם את אקדח "נשר המדבר", שמשתמשים בו בהרבה סרטים ומשחקי וידאו, כמו בסרט "RoboCop" ובמשחק הוידאו "Call of Duty".

רוב חיי התעסקתי במוצרים צבאיים ורפואיים. הייתי מהנדס ומנהל מפעלי נשק, ולאחר מכן הקמתי חברה פרטית לפיתוח מוצרים צבאיים ורפואיים, במהלכה נוצרו ארבעה סטארט-אפים: שניים בתחום הרפואי – "ניאווסק" ו"אקטיבין", שפחות הצליחו; ושניים בתחום הצבאי – כדור אל-הרג קינטי, שגם פחות הצליח, וכדור חשמלי אל-הרג, שדווקא הצליח ועד היום משתמשים בו.

פיתוחים רפואיים: להציל חיים דרך הטכנולוגיה

במסגרת החברה הפרטית שהקמתי, פיתחתי גם בתחום הרפואי את הרדיוסר, שמושתל בלבבות אנשים הסובלים מאספקת דם לקויה בלב. משתילים אותו בווריד הראשי שמעביר דם לריאות, והרדיוסר מצמצם את קוטר הווריד, מעלה את הלחץ האחורי בלב וגורם לפתיחת עורקיקים קטנים במעטפת הלב ומשפר משמעותית את אספקת הדם ללב. ברדיוסר משתמשים בארץ וגם בעולם.

המשפחה והחיים האישיים

הכרתי את אשתי, איריס, בשנת 1968 דרך חבר משותף, ומאז ועד היום אנחנו חיים ביחד. בנינו משפחה עם ארבעה ילדים: הבן הגדול הוא רופא גניקולוג, האמצעי הוא פסיכולוג קליני, השלישי מהנדס אלקטרוניקה, והבת הרביעית היא אחות חדר ניתוח. כל הזמן גרנו בגבעתיים. אשתי הייתה מורה בבית ספר יסודי, ולאחר מכן מורה לדרמה. כיום היא מרכזת תרבות בבית אבות ברמת גן.

יציאה לגמלאות והתנדבות

במסגרת יציאתי לגמלאות, אני מתנדב במחלקת פיתוח אמצעי לחימה של משרד הביטחון, ועושה עבורם עבודות חקר מוצרים שנמצאים בעולם לפי דרישתם ולפי רעיונות שלי. גם במסגרת עבודתי וגם במסגרת פרטית, אני ראיתי הרבה מקומות מעניינים ברחבי העולם. באמריקה ביקרתי בקולומביה, ארגנטינה, צ'ילה, אל סלבדור, ארצות הברית וקנדה. טיילתי גם ברחבי אירופה: איסלנד, נורווגיה ואיטליה, וגם ביפן, קירגיסטן וניו זילנד. אחד הטיולים שזכור לי במיוחד הוא הטיול לאיסלנד. זה היה טיול ג'יפים שבמהלכו "חתכנו" את היבשת דרך שטחים אפורים מאפר, הרי געש, חצינו נהרות עם זרם מים חזק וטיילנו עם אופנועי שלג על אחד הקרחונים הגדולים בעולם.

תמונות מהטיולים של סבא ברחבי העולם – מימין: ניו זילנד, משמאל: קירגיסטן

הזוית האישית

סבא אילן: היה מאוד נעים לעשות עבודה עם דניאל הנכד הגדול שלי. זו הייתה הזדמנות טובה להכיר את ההיסטוריה המשפחתית והעיסוקים של סבא. דניאל למד מהו ערך העבודה ואהבת הארץ, ועל תרומתו של סבא במשך השנים למערכת הביטחונית ובפיתוח רפואי ועזרה לחולי לב. אני מאחל לדניאל שיצליח בלימודיו ושתמיד ישאף להגיע הכי רחוק והכי גבוה, ומאחל לו הנאה מהעשייה.

דניאל הנכד המתעד: היה ממש מהנה ומרתק לכתוב את התיעוד. למדתי על סבא הרבה מאוד דברים חדשים ומעניינים ועל מה שהוא תרם לעולם. אני מאחל לסבא הרבה בריאות ושימשיך לבקר במקומות מיוחדים בעולם, לצלם צילומים מרהיבים וליהנות מהם הכי שאפשר.