מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי חיה רחל, חיה על שם סבתא מצד אמא שלי ורחל על שם סבתא מצד אבא שלי שנרצחו על ידי הנאצים. נולדתי בגרמניה המזרחית העיר ששמה אשוויגה שזה מחנה פליטים, כאשר משפחתי ברחה מפולין לגרמניה. נולדתי בשנת 1947. שם משפחתי מצד סבא שלי נקרא לפני המלחמה רייכמן אבל הנאצים רדפו אחרי אבא של בעלי ז"ל לכן היה חייב להחליף את שם משפחתו לורובל שזה שם פולני (ציפור דרור בפולנית). אחרי המלחה ההורים שלי עברו לארץ ישראל וחיו במעברת עולים בפרדס חנה אחרי כן נשלחנו לעכו. שם נולדו שתי אחיותי מירה וחווה. בעכו אני למדתי עד התיכון, אני הייתי מדריכה בתנועת הנוער אחרי כן עברנו לחיפה שם התגייסתי לצבא לנחל יחד עם חברי מתנועת הנוער, אני הייתי בקיבוץ גינגר ואחרי כן בקיבוץ חמדיה.

בשנת 1967 מלחמת ששת הימים התגייסתי לצבא. זכור לי כאשר הייתי בהריון עם בני האמצעי נשלחתי לשרת במילואים אך למרות הריוני לא שוחררתי, נתנו לי לשרת במשך שבועיים בולת"ם (ועדה לתאים מילואים). אני עד היום עוזרת לאנשים נזקקים (עד היום מטפלת הכל המשפחה ועוזרת להם).

אחרי הצבא אני עבדתי במפעל אלקטרוניקה שם הכרתי את בעלי ז"ל, אחרי שנתיים שיצאנו התחתנו, ושם המשפחה נהפך לקרן. אני נכנסתי להריון את בני הראשון שקוראים לו יואב. כשיואב היה בן שנתיים וחצי הולדתי עוד בן בשם ניר. אני למדתי שנתיים באוניברסיטה עבודה קהילתית, עבודה בנעמת אחראית על מעונות היום. אני הייתי מאוד פעילה בחיפה עזרתי לילדים במצוקה, טיפלתי בקשישים, עזרתי לאנשים למצוא עבודה. ב-1982 אני ובעלי ז"ל שני בניי עברנו לקיבוץ להבות הבשן שם ב-1984 הולדתי עוד ילד ששמו רונן. אני ובעלי ז"ל היינו עד שנת 1996 בקיבוץ לאחר מכן עברנו בחזרה לחיפה. לאחר שחזרנו אני התחלתי לעבוד בפנימיה שנקראת אחוזת ילדים שבהם ילדים טעוני טיפוח, ממשפחות הרוסות, ילדים מאומצים, מהורים שיושבים בבתי סוהר, מאמהות שעובדות בזנות. עבדתי 15 שנה, עזרתי לילדים לצאת לחיים חופשיים מחוץ למסגרת וגם להתגייס לצבא. אני יצאתי לגמלאות, הולכת לחוגים, לומדת ונפגשת עם חברים.

חפץ שעובר מדור לדור במשפחה

החפץ שעובר מדורי דורת זה הפמוטים, קיבלתי את הפמוטים מסבתא שלי. הפמוטים נשמרו על ידי סבתא שלי שנרצחה על ידי הגרמנים ואז הורישה את הפמוטים לאמא שלי שהייתה במחנה ריכוז וכשברחה מהמחנה הפמוטים היו איתה, והיא הגיעה איתם עד ארץ ישראל ואז אמא שלי נפטרה ז"ל, ואני ירשתי את הפמוטים. הפמוטים האלה מכסף טהור עם שלושה כנים. הפמוטים נועדו להדלקת נרות שבת. סבתא שלי הצליחה לשמור על הפמוטים במהלך שנים בתוך מעיל במחנה ריכוז כך שלא יראו הנאצים את הפמוטים ואז סבתא שלי נרצחה ואז אמא שלי לקחה את הפמוטים והביאה אותם.

הזוית האישית

אמה: בעבודה זו למדתי על סבתי דברים חדשים שלא ידעתי כמו סיפורים על יתר המשפחה. כמו החפץ שעבר מדור לדור ועד כמה שהחפץ הזה חשוב לסבתי, גרמה לי להבין את המשמעות של סבתי בעיני והסיבה לכך, הסיפורים עליה ועל יתר המשפחה. אני נהנתי להקשיב וללמוד על סיפורים ודברים חדשים מהעבר ועד היום וכמה שהמשפחה חשובה לסבתי יותר מכל, על העזרה והנתינה שהיא תמיד נותנת עד היום.

(הסיפור סופר בגוף ראשון של סבתא שלי).