מאגר סיפורי מורשת

שמי נועה ברינג, השנה השתתפתי בתוכנית הקשר הרב דורי במסגרת המעורבות החברתית בבית ספרי.  בחרתי לתעד את סיפורה של סבתי, שרה – אהובה ברינג.

סבתא שרה נולדה בתל אביב בשנת 1952. השם שרה ניתן לה על שם סבתא שלה. שרה נולדה בישראל, עד גיל שש היא חיה ביפו, בבית היו שני חדרים אחד להורים ואחד לאח שלה צביקה. שרה לא שיחקה בשכונה מכיוון שלא היה איפה לשחק. בגיל שש עברה לגור ברמת גן ושם היו לה מלא חברות והיא שיחקה כל יום שכונה. היא אומרת שהייתה לה ילדות טובה.

השם של אימא שלה, צביה ושמו של אבא שלה, ישראל והיה לה אח אחד בשם צביקה. אימא שלה טיפלה בילדים ותינוקות ואבא שלה היה מוריד סרטים. בבתי קולנוע הייתה כזו עבודה שיש מישהו שצריך להוריד את הסרט לקהל. ההורים שלה היו טובים, חמים ונותנים את הנשמה לילדים. אימא שלה הייתה אישה רכה וחמה וגם הייתה בשלנית מעולה, ממנה שרה למדה להכין כבד קצוץ. אבא שלה היה יותר קשוח, אבל אם הוא לא היה קשוח, היא אומרת, שהיא הייתה יוצאת אחרת. החינוך בבית היה טוב, כשהיה צריך לקבל מכה או עונש הייתה מקבלת. שרה הייתה מאוד מחוברת לאבא שלה הם היו כמו חברים.

אימא של סבתא – סבתא רבתא הבשלנית

ביום יום הם היו אוכלים בשר עופות ומרקים. שרה זוכרת שאימא שלה תמיד הייתה במטבח ותמיד הייתה מכינה שלוש מנות. בימי שישי כולם ישבו במטבח כי שם הם אכלו, כולם אכלו דגים, חוץ משרה שלא אכלה דגים. שרה מספרת שכל מה שהיא רק רצתה אימא שלה הכינה לה, שרה הכי אהבה את הצלי שאימא שלה הכינה. בימי שבת אימא של שרה הייתה מכינה עוגות וקינוחים. זיכרון ששרה מספרת מילדותה זה שבכל ימי חמישי אימא שלה הייתה מכינה פלאפל וכל בני השכונה באו אליהם לאכול. המאכל האהוב עליה היה הצלי של אימא. היא לא הייתה ילדה שאוהבת ממתקים וגם עד היום היא לא אוהבת,  היא תמיד אהבה חריף מלוח.

תקופת בית הספר

במהלך תקופת הבית ספר שרה וחברותיה היו חוזרות הביתה ביחד, מכיוון שהבית ספר היה קרוב לבית. שרה הייתה באה הביתה, אוכלת אוכל חם שאימא שלה בישלה ויושבת לעשות שיעורי בית לאחר מכן היא וחברותיה, חבורה של עשר בנות, היו יורדות למטה לשחק. הן היו משחקות בחבל, בגומי, ודג מלוח. אז הייתה ילדות בחברותא. בצהריים היא ועוד שתי חברות שיחקו חמש אבנים ליד הדלת. בילדותה שרה לא הייתה בודדה, היא הייתה מוקפת בחברות. בסביבות גיל 12 הבנות התחילו להתעניין בבנים, שרה ושתי חברותיה היו הולכות לגינת בר אילן ומספרות אחת לשניה סודות, רכילויות והתאהבויות.

שרה למדה בבית הספר עליות, בבית הספר היא למדה את כל המקצועות: תורה, אנגלית, חשבון, התעמלות, ציור, מלאכה. המשמעת של המורים הייתה חזקה, העונשים של המורים היו לעמוד בפינה או לצאת לחצר. את המורה לאנגלית היא אהבה מאוד והיא הייתה התלמידה הכי טובה בכיתה. שרה הייתה תלמידה שקטה מאוד וביישנית, היא אף פעם לא הצביעה בכיתה. התלבושת האחידה שהיא לבשה הייתה חצאית בצבע ירוק כהה וחולצה בצבע ירוק בהיר. היו בין שניים לשלושה טיולים בשנה וכל הבית ספר היה עושה מסיבה. בבית ספר היה חדר אוכל, היו מגישים סלט ירוק, מרק, עוף, חצי תפוז או סלט פירות.

בניית משפחה

כשסבתא שרה הייתה בת שבע עשרה וחצי היא התחתנה עם סבא שלי ששמו יוסי. בגיל עשרים היא ילדה את אבא שלי. בשנות ה-20 לחייה היא האזינה למוזיקה של שנות ה-60: הביטלס, אלוויס פרסלי, האבנים המתגלגלות. היא הייתה הולכת למועדונים ומסיבות ושם היא הכירה את סבא שלי. במועדונים רקדו רוק צרפתי, סלו, טנגו ועוד. היא בילתה המון עם סבא שלי שהיה נכה צה"ל והסתובבה עם החברים שלו, הם נסעו לטיולים ברחבי הארץ הלכו להצגות ומסעדות. לא היה יום אחד שלא יצאו. כאשר סבא שלי נלחם במלחמת ההתשה, ההורים של שרה קנו לה טלפון מחוגה כדי שתוכל לדבר איתו.

בתקופתה, היא מספרת, כדי למצוא בני זוג היו הולכים לדיסקוטקים, מסיבות ושידוכים בין חברים. בדיסקוטק למשל, היו מחזרים בכך שהבן היה בא למישהי שהוא מחבב, מנשק לה את היד ושואל האם היא רוצה לרקוד איתו ככה סבא וסבתא שלי הכירו.

בשנת 1970 שרה התחתנה עם יוסי, ילדה שני ילדים וכיום גרה ברמת גן.

גילגולו של סיפור

ההורים של סבתא שרה היו בשואה כשהם היו בני 12. אימא שלה עבדה בבית חרושת לנשק ולמזלה המנהל הנצאי אהב אותה מאוד ועשה לה פרוטקציות, היא סיפרה שהוא אהב אותה כמו בת. שבוע לפני סיום המלחמה העבירו את אימא שלה למחנה אושוויץ, אבל היא עדיין לא קיבלה מספר על היד שלה. היא עמדה בתור למקלחות ולא ידעה אם יצאו מים או גז? היא נכנסה לתוך המקלחות בלי לדעת אם היא תצא בחיים משם, היא מספרת שכולם היו שם קירחים, ערומים ורזים. למזלה יצאו מים מברז המקלחת ולא גזים והיא שרדה.

בדרך לארץ היא פגשה על אונייה בחור והבחור התאהב בה. התפתח ביניהם קשר והם הגיעו לארץ. את אימא של שרה שלחו לקיבוץ רמת הכובש ואת הבחור לתל אביב. הבחור קנה אופניים ונסע כל יום לראות אותה, ומאוחר יותר התחתנו והביאו את שרה לעולם.

הזוית האישית

נועה: היה לי מאוד כיף לראיין את סבתא שלי, למדתי עלה המון דברים שלא ידעתי עליה לפני וזה נתן לנו הזדמנות לדבר ולהכיר טוב יותר. סבתא שרה אמרה לי שהיה לה כיף, כי התעניינתי במה שהיא אמרה והקשבתי לה וזה קירב אותנו, ככה לדבר הרבה ולדעת עליה יותר.