מאגר סיפורי מורשת

שמי רות עמרני נולדתי בכפר סבא בבית יולדות הישן, בשנת 1951 בערב פסח בתאריך 16 אפריל.

 בילדותי

ילדותי

בילדותי בביה"ס היסודי "בן צבי" למדתי עד כיתה ח' ובהפסקות היינו משחקים מחבואים, תופסת, ומחניים, זה משחק כדור שזורקים מעל הראש וצריכים לתפוס. אנו הבנות היינו משחקות קלאס וחמש אבנים, היה לנו כיף בביה"ס. המנהל היה קורא ברמקול כל בוקר ויחד עשינו התעמלות בוקר, אחרי זה נכנסים כל תלמידים כל אחד לכיתתו. הלימודים היו מעניינים והמורים היו טובים. אני זוכרת את המורה טובה. המורה טובה הייתה עדינה ונחמדה והייתה עושה לנו קבלת שבת ביום שישי ויחד היינו מדליקים נרות.  היו לי חברות טובות בביה"ס, אחת מהן, בשם תמר שעד היום אנחנו בקשר.

 בילדותי

בבי"ס התיכון למדתי ב"אורט" כפר סבא מכיתה ט' עד יב'. למדתי במגמה פקידות טכנית והלימודים היו מעניינים. הכרתי תלמידים חדשים מאזור השרון, רעננה והוד השרון. הייתי תלמידה שובבה והייתי שמה איפור בעיניים וכל בוקר המנהל היה עושה מסדר בוקר ועובר ביננו ומעיר לי על האיפור בעיניים והייתי צריכה למחוק את זה, אבל לא פחדתי. מאז אהבתי את הלימודים וכמה חברים וחברות מביה"ס היסודי למדו איתי. בזמנו לא הייתה חטיבת ביניים, מבית הספר היסודי עברנו ישר לתיכון עד לגיוס לצבא. לצערי, לא שרתי בצבא מטעמי דת, אבל היום אני מצטערת…

חיי העבודה במרכז הרפואי מאיר 

בשנת  1975 התקבלתי לעבודה בבית חולים מאיר. העבודה היתה במשמרות מסביב לשעון במשמרות: שבוע בוקר, שבוע ערב, ושבוע לילה. גם בשבתות וחגים עבדתי, במזכירות, משרד קבלה ובמיון. תפקידי היה לקבל חולים לטיפול במיון, אחרי פציעות ותאונות, וחולים לאשפוז במחלקות השונות בביה"ח. ראיתי מראות קשים, אבל הייתי חזקה ולא נשברתי.

בשנת 1978, חדרו מחבלים בכביש החוף, היו הרבה נפגעים. הביאו את הפצועים לחדר מיון, זה היה במוצאי שבת והיה רק עובד אחד במיון. קראו לי דחוף ושיבצו אותי בתפקיד סניטר, לקשור תיקים רפואיים ביד לפצועים, כדי שיוכלו אח"כ לזהות אותם. מה שלא עשיתי בצבא, שם עשיתי. נשארתי כל הלילה ערה באירוע זה.

באותו זמן קבלתי מהעבודה מלגת לימודים ולמדתי באוניברסיטה בר אילן שלוש שנים , בתחום מערכת הבריאות. לימים זה עזר לי בעבודה ועברתי לעבוד במחלקת הכספים, קבלתי תפקיד של אחראית על מדור גביה למשך עשר שנים. הפכתי למומחית בנושא היו באים אלי ללמוד את העבודה. העבודה היתה נוחה ונשאה פרי, כלומר ההכנסות של ביה"ח גדלו. עבדתי עד שנת 2013, שבו הגעתי לגיל פנסיה ופרשתי מהעבודה עם הערכה וכבוד לאחר 38 שנות עבודה.

משפחתי

כשהייתי בת 16, פגשתי לראשונה את סבא עזרא בחתונה, שהיו עורכים בזמנו ברחוב וכולם היו באים. נפגשנו ברחבת הריקודים ורקדנו והוא לווה אותי הביתה וקבענו להיפגש. הייתי תלמידה תיכון וההורים שלי לא הסכימו לקשר זה, אז היינו נפגשים מול ביתנו על ספסל בגינה, מאד אהבנו אחד את השני. אחרי שנתיים עזרא התגייס לצבא והיה נהג של קצין בכיר בגלי צה"ל. הוא היה תמיד מגיע לחופשה עם רכב והיינו נוסעים לטייל.

התחתנו בשנת 1972 וקנינו בית בשכונת עליה ויעל נולדה ראשונה. בשנת 1973, פרצה מלחמת יום כיפור ועברנו דירה לבית של אימא של עזרא. אחר כך קנינו בית בכפר סבא ומיכל נולדה שם בשנת 1977 בבית החדש. בשנת 1979 נולד אלון, אבל הוא נולד חולה ונפטר אחרי עשרה חודשים.

עבדתי אז בבית חולים מאיר, במשרד קבלה והייתי צריכה להחליף מישהי שיצאה לחופשה, בבית יולדות הישן. כל בוקר הייתי הולכת לחדר לידה ומביאה את הפתקים של אלה שנולדו אתמול ובמשך הלילה. ראיתי את התינוקות היפים והחמודים, אז התחשק לי, שוב היה רצון להביא ילד. כך הייתי בהריון עם ערן והוא נולד בשנת 1981.

ערן הגיע למצוות וחגגנו לו בר מצווה ואחרי שלושה חודשים יעל בתי התחתנה עם יחי – היינו משפחה שמחה ומאושרת. סבא עזרא היה מצחיק אותנו והיינו מטיילים הרבה. בשנת 1997 נולדה נכדתי הראשונה, רותם, מיעל בתי ושנה אחרי נולד תומר, הם היו שובבים ביחד. בשנת 2002 נולד טל, הוא תמיד היה שקט ולא מפריע, היום הוא חייל בצה"ל. בשנת 2006, נולדה עמית. בשנת 2010 ערן התחתן עם עדי ובשנת 2012 עדי ויעל היו בהריון עם רומי ורוני. כשסבא עזרא חלה טיפלתי בו יחד עם ערן ומיכל, כי יעל הייתה בהריון וגם עדי, אחרי כמה חודשים יעל ילדה את רוני ואחרי שלושה שבועות עדי ילדה את רומי. הן גדלו כמו תאומות אפילו אם הן היו רק בנות דודות. אני זוכרת איך הן היו באות לישון אצלי עם פיג'מות תאומות.

בשנת 2013, לצערי, בעלי עזרא נפטר מהמחלה ואני בדיוק פרשתי מהעבודה.

אנו  שומרים על קשר משפחתי הדוק, אנו חוגגים חגים ביחד, יוצאים לטיולים, ועושים דברים שכיף לנו תמיד ביחד. הנכד איתמר נולד אחרון בשנת 2017, אני זוכרת איך רומי התרגשה שהולך להיות לה אח קטן, אבל לצערי, סבא עזרא לא הספיק להכיר אותו. כיום יש לי שבעה נכדים, חמישה מיעל ושניים מערן, אני אוהבת את המשפחה שלי מאוד ומאחלת לנו רק בריאות ואושר.

הזוית האישית

רומי: היה לי כיף מאוד עם סבתא שלי, לשמוע את הסיפורים שלה.