מאגר סיפורי מורשת

שמי קוך ציפי (ציפורה) נולדתי ברעננה בתאריך 20/3/1957

שם נעורי היה לינדנבוים והשם שניתן לי על ידי הורי היה ציפורה על שם אחותה של סבתי מצד אמי שנספתה בשואה עם כל המשפחה וסבתי היחידה ששרדה בזכות עלייתה לישראל בשנות ה-30 לפני פרוץ המלחמה.

הורי הם טובה וחיים (קרול), אמי נולדה בשכונת בורוכוב בגבעתיים ואבי היה ניצול שואה שעלה מרומניה לישראל אחרי המלחמה בזמן שהבריטים עדיין שלטו בארץ, באוניית מעפילים שהגיע איתה הוחזרה ע"י הבריטים לקפריסין ואחרי מספר חודשים במרינה בקפריסין נתן להם אישור להיכנס לארץ.

יש לי אח בשם חמי (מנחם) הצעיר ממני ב- 7 שנים, גדלתי ברעננה שבאותה התקופה הייתה מושבה קטנה, גדלנו בשכונה של בתים פרטיים שכולם הכירו אותה כולם ורוב חבריי היו מהשכונה. יחד הלכנו לגן טרום וחובה לבית הספר היסודי "ברטוב" (ממלכתי ב') עד כיתה ח', לא הייתה חטיבת ביניים. בית הספר היה רחוק מהשכונה בה גרנו והיינו הולכים ביחד החברים מהשכונה וחוזרים בצהריים.

בית הספר שכן ליד שדות ובמסגרת שעות הלימוד היו שעורי חקלאות עיונית ומעשית, גדלנו פרחים וירקות ומידי שבוע קיבלנו חלק מהיבול הביתה. בבית הספר היה חדר אוכל שבו אכלו רק הילדים שהאמהות שלהן עבדו ומאחר ואימא שלי לא עבדה באותה תקופה, לא התאפשר לי לאכול שם ואנחנו מאוד קנאנו בילדים שזכו לקבל ארוחה בבית הספר, ומיד פעם הוגנבו לנו קציצות דג ולחם אחיד (הטעם זכור לי עד היום). במסגרת הלימודים למדנו כלכלת בית והיה יום מרוכז לכל תלמיד שבו ביום הלימודים עבדנו בחדר אוכל, עזרנו במטבח, בהגשה ובפינוי וכמובן נהננו מהאוכל.

בתקופת ילדותי לא היתה טלויזיה, מחשבים וטלפונים ואנחנו בילינו את רוב שעות אחר הצהריים בחוץ ברחוב. שיחקנו תופסת, מחבואים, משחקי כדור , לכל החברים היו חצרות גדולות ולא היו גדרות בין הבתים. מסביב לשכונה היו שדות ופרדסים שגם בהם נהגנו להסתובב, לקטוף פירות ישירות מהעצים, תפוזים וכל הפירות העונתיים.

לאחר בית הספר היסודי עברתי ללמוד בתיכון "אוסטרובסקי" ברעננה, במגמה הביולוגית. הכיתות היו קטנות מאוד וכמובן שהכרנו את כל ילדי השכבה שאיתם למדנו. בבית הספר היתה תלבושת אחידה שחייבה את כל התלמידים ומי שלא הקפיד נשלח הביתה להחליף בגדים, התלבושת כללה חולצה, מכנס/חצאית וסוודר.

בשנת 1975 התגייסתי לצבא ועברתי קורס חובשות, שירתי כחובשת בבסיס טירונות במשך שנתיים. בתקופת השירות הצבאי הכרתי את מוטי, בעלי מזה 42 שנה, סבא של בן, ששירת בחייל הים. לאחר תקופה של ארבע שנות חברות, נישאנו ונולדו לנו שלושה ילדים, נועה (אימא של בן ויונתן), עמית, (אבא של מאי ואודי) ועדי, (אימא של רום).

את משפחותינו הקמנו ברעננה, בה גדלו וחונכו ילדינו. רעננה בנתיים גדלה והפכה לעיר, אבל בשבילי הליכה למרכז העיר היתה  עדיין מושג מהעבר הולכים "למושבה" לקניות.

אמי (טובה), סבתא רבתא של בן, עדיין גרה באותו הבית שבו גדלתי, אך הרחוב לבש חזות לגמרי שונה. ויחסי השכנות לא כפי שהיו בילדותי. הוקמו חומות גבוהות בין הבתים.

אני עובדת במעבדה רפואית בשרותי בריאות כללית מזה למעלה מ- 30 שנה, ומקווה בשנה הבאה לפרוש לגמלאות בבריאות טובה. סבא מוטי עדיין עובד ומתכנן לפרוש לפנסיה באוגוסט הקרוב, משמש כמנהל אבטחת איכות.

אנחנו סבא וסבתא שמאוד קשורים לחמשת הנכדים שלנו והקשר בינינו הוא יומיומי. אנחנו מבלים הרבה עם הנכדים, מארחים בשבתות ובחגים, מלווים לחוגים, לוקחים למופעים (פסטיגל), שעות סיפור והפעלות. מסבא מוטי לומדים להשתמש בכלי עבודה, לעסוק בנגרות ובעיקר להכין דמויות מבצק סוכר. איתי מבלים במטבח ואופים עוגות.

מקווה שהקשר שהטוב עם הנכדים יישמר לאורך השנים.

הזוית האישית

סבתא ציפי: נהנתי לספר לנכדי בן את סיפור חיי שמחתי שהוא התעניין בנושא וחדשתי לו הרבה דברים.

בן: נהנתי עם סבתא בזמן איכות וגיליתי דברים חדשים על ילדותה.