מאגר סיפורי מורשת

שמי לאה ונולדתי ב-1 ביולי 1950 בתל אביב, ישראל, להורים אליהו שמאי וויקטוריה, שנולדו בסוריה ובטורקיה בהתאמה. המשפחה עברה לגור בכפר יהוד, שם לא היו כבישים או חשמל, ולאחר מכן עברנו לשכונת התקווה. זיכרונות הילדות שלי כוללים משחקים בשדות הפרדסים ובשכונה.

ילדותי הייתה תקופה שמחה ומלאה במשחקי ילדות כמו תופסת, חבל וחמש אבנים. אהבתי גם לקרוא ספרים והייתי מבקרת בספרייה המקומית. רוב ילדותי עברה בכפר יהוד ובשכונת התקווה, שם גדלתי ושיחקתי עם ילדים מהשכונה.

למדתי בבית הספר היסודי ירדן בשכונת התקווה. בגיל 14 התחלתי לעבוד בתפירה כדי לעזור בפרנסת המשפחה. סיימתי את לימודיי בכיתה ח' והמשכתי לעבוד ולתרום לכלכלת הבית.

בתקופת הבגרות, השתתפתי בתנועת הנוער "הנוער העובד והלומד". אהבתי להאזין למוזיקה ישראלית ולשירים של אלביס פרסלי, והייתי הולכת עם חברים לקולנוע. התקופה הזו הייתה מלאה בפעילויות וחוויות מיוחדות.

בגיל 18, נישאתי ובניתי משפחה. ילדתי ארבעה ילדים וכיום יש לי 12 נכדים. הקדשתי את חיי לגידול המשפחה ולבניית בית חם ואוהב. עבדתי 14 שנים במפעל ביטחוני, תפקיד שדרש ממני השקעה רבה ונאמנות. מילאתי את תפקידי במסירות והייתי גאה בעבודתי.

אני נהנית מרקמה, סריגה ויצירת תכשיטים מחרוזים. התחביבים הללו מלווים אותי לאורך השנים ומספקים לי הנאה רבה.

כשיצאתי לגמלאות, התחלתי להשתתף במועדון גמלאים וליהנות מטיולים ברחבי הארץ. הפנסיה מאפשרת לי זמן לפעילויות שאני אוהבת ולפגוש חברים חדשים.

בתקופת הקורונה, נאלצתי להישאר בבית וחליתי שלוש פעמים. זו הייתה תקופה מאתגרת עבורי, אך הצלחתי להתמודד עם הקשיים ולשמור על בריאותי ככל האפשר.

המסר שלי לדור הצעיר הוא לכבד את ההורים וללמוד כדי להצליח בחיים. אני מאמינה שאלה הם הערכים החשובים ביותר שיש לשמור עליהם ולהתמיד בהם.

הזוית האישית

לאה בר דוד השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר עמל חולון ביחד עם התלמידים דוד וקסלר ופז לנדאו מכיתת הבוגרים של בית הספר.