מאגר סיפורי מורשת

סיפור ילדותי

שמי חזי דוד, את רוב שנות ילדותי ביליתי בשכונת פרדס כץ בעיר בני ברק. גרתי ברחוב ז'בוטינסקי, רחוב ראשי עם הרבה עניין.

הייתי ילד שהיה לו קשה לשבת ולימים מתברר שהייתה לי הפרעת קשב.

מורה שזכורה לי במיוחד מבית הספר היסודי, היא המורה לאנגלית, שהייתה מוציאה אותי מהכיתה יחד עם עוד מספר חברים בכל שיעור איתה עוד לפני שאמרה בוקר טוב. בזמן שהיינו מחוץ לכיתה היינו עוזבים את שטח בית הספר (לא היה שומר), חוצים את הכביש ומגיעים למפעל "ארטיק" שמייצר ארטיקים, לוקחים ארטיקים ראויים למאכל, שנזרקו בשל פגם כלשהו, חוזרים לבית הספר ומוכרים לתלמידים את הארטיקים הפגומים בשתיים עד חמש אגורות.

 בילדותי בחג פורים

בתיכון היו לי שני מורים שלימים הפכו למאוד מפורסמים. המורים הם: גבי ברלין – מורה לביולוגיה ואהרון אספיס – מורה למתמטיקה.

מעשה קונדס שזכור לי במיוחד:

בשכונה שלי גר חבר כנסת, שלא חיבבתי אותו במיוחד. יום אחד, אני וחברי עלינו לקומה בה הוא גר וקשרנו בחבל את ידית הדלת שלו לידית הדלת של השכן ממול. כשהם באו לצאת הם לא הצליחו לצאת, זה היה מאוד מאוד מצחיק. לאחר זמן מה הם קלטו את מעשה הקונדס, חתכו את החבל ורדפו אחרינו (לא תפסו אותנו, כמובן).

פעילות אחרי בית הספר שזכורה לי במיוחד:

אחרי שעות הלימודים הייתי נפגש עם חברים והיינו הולכים למוסכים קרובים, עוזרים בניקיון המוסך ובתמורה לעבודתנו קיבלנו גלגלים ולאגרים, שאיתם היינו בונים קורקינט. עם הקורקינטים שבנינו היינו הולכים לאיזה ירידה תלולה ורוכבים עליהם. מי שהיה צולח את הירידה בלי ליפול היה אלוף. אני הייתי בין הטובים אפילו שפעם אחת שברתי את הרגל.

פעילות ערב שזכורה לי במיוחד:

בכל יום חמישי בערב היינו נפגשים בנים ובנות להאזין לתוכנית רדיו בשם תסכית המתח של "פול טמפל". כל פעם חבר/חברה הביאו טרנזיסטור כל יום מישי היינו מאזינים לתסכית המתח של פול טמפל.

הייתה לי ילדות שמחה ומיוחדת עם הרבה משחקי חברה לשבת ביחד ולדבר ולשחק בחבל, בגולות, בגוגאים.

הזוית האישית

סבא חזי: היה מאוד מעניין ומהנה ובמיוחד זמן איכות עם יהב.

יהב: היה כיף, התרגשתי לפגוש את סבא כל מפגש מחדש.